בפגישת מחזור של התיכון סיפרה תלמה, בתו של מנהל בית הספר "אהל שם" ברמת גן, שהמורה שלנו לספרות נפל על המדרכה בעיר ונשאר שם עד מותו. הכנס היה שנים אחרי שסיימנו את הלימודים והאירוע נראה כל כך רחוק. מה יכולנו ללמוד מהאירוע הקשה, שהיה למורנו? אותו מורה, שהיה מבוגר מאיתנו בשנים רבות. היום, כשיש בין בוגרי המחזור שלי המתקדמים על כסא גלגלים או עם הליכון, ויש שכבר אינם - המציאות שונה.
נדמה לי שאנחנו זקוקים ללחצן מצוקה. לחצן, שלוחצים עליו כשזקוקים לעזרה. יש גם לחצן שנלחץ לבדו כאשר בעליו נופל ויש לחצן, שעונדים על היד וצריך להפעילו. ברור שלחצן כזה לא דרוש לאנשים צעירים ונמרצים, אבל סתם זקנים, שאינם תשושי נפש, עלולים ליפול וזה מסתיים בבעיות קשות. אני דור שלישי לבעלי לחצנים. החותנת שלי נפלה, נחבלה בפרק האגן ושכבה שנתיים (עם עזרה צמודה) ועם מנוי ללחצן בחברת עזר פון. אשתי ז"ל החזיקה במנוי הזה אחרי שאמה נפטרה. ואני קבלתי את המנוי בהיותי דור שלישי לחסרי יציבות.
המכשיר של חברת עזר פון עלה כ-83 שקל לחודש ללא תשלומים נוספים במקרה של צורך בעזרה. אבל, למזלי, לא אני ולא קודמותיי כלל לא נזקקנו לעזרה. באחרונה שמעתי שקופת החולים שלי, מכבי, מקיימת סדנא בת תריסר פגישות ללמוד תרגילי יציבות. נרשמתי מיד והתחלתי ללכת ללמוד תרגילים לשפור היציבות. כרגע, אני יודע שאינני יציב ולכן אי-אפשר לסמוך עלי... אבל הפיזיותרפיסטית המדריכה שלנו, טל, סיפרה כי אפשר להשיג לחצן מצוקה כדי להשתמש בו בבית. אם נופלים - אמרה - המוקד מתקשר אליך לבדיקה.
מיד התקשרתי אל "
יד שרה". גיליתי שהמכשיר, שאני עונד על הצוואר, ניתן חינם לשנתיים. הנחתי את המכשיר במכה קלה על השידה, ומיד קבלתי צלצול. במוקד ידעו "שנפלתי" ובדקו. "כן, אמרתי, זה אני, אבל בטעות. הכל אצלי בסדר". בינתיים, המשכתי לבדוק ומצאתי שיש כמה חברות, שמציעות מכשירים לשמירת היציבות (ולהתרעה על נפילה). מכשירים כאלה הם בדרך כלל שעונים, שכוללים עוד תפקידים, נוסף לזיהוי הנפילה, גם ברחוב. אבל מחיריהם, כפי שמצאתי, מתחילים ב-200 שקל בעד המכשיר ויש שעולים כ-800 שקל דמי רכישה ועוד כ-40 לחודש. בקיצור, ליפול ברחוב זה לא טוב ולא זול...
הבחירות בפתח (אחרונות?)
עכשיו, כשהבחירות בפתח, כדאי לזכור שאם למועמד אין ערכים - הוא חסר כל ערך. ועוד אימרה ששמעתי על המועמדים: "לשקר זה קל. הכל דיבורים ולא צריך לקיים"...
