X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
ההנחה שסיכרון נסיבתי רצוני, כתכונת מנהיגות נשלטת אפשרית למעשה, נראית בעיני מצד אחד כאוטופית וקשה עד בלתי אפשרית להשגה ושליטה, ומצד שני בלתי רצויה, אם איננה כורח המציאות ממש. בן-גוריון ומפלגתו אכפו דעה, גישה ומהלכי-ביצוע כמיטב יכולתם, עד אשר השתכנעו שהגיעו לגבול כושר המימוש, או הספיגה הציבורית. דרך הפשרות" של בן-גוריון, היא אישית ולא קבוצתית והתאפשרה רק בגלל עוצמתו היחסית בהנהגת הישוב דאז
▪  ▪  ▪
בן-גוריון. פשרה אישית ולא קבוצתית [צילום: הנס פין/לע"מ]

גרשון הכהן גורס1 שישראל זקוקה ל"הנהגה מפא"יניקית", ומסביר שזו "...הנהגה לאומית בעלת הסגולה לניווט מסנכרן בדרך הפשרה המפא"יניקית"; לכאורה פשוט וברור. אולם דומה ששאלה אמיתית אחת היא מהו "נווט מסנכרן" בימים אלה ואת מי הוא אמור לסנכרן ולפי מה. שאלה שניה היא מהי "דרך הפשרה המפא"יניקית" כיום והאם בכלל הייתה זו דרך של פשרה. האם "הסזון" ו"אלטלנה", למשל, היו דרכי פשרה? האם "בלי "חירות" ו"בלי מק"י" הייתה דרך של פשרה? האם הסכם השילומים היה דרך של "פשרה"; ומה עם פרוק הפלמ"ח וחינוך ממלכתי?!
ההנחה שסיכרון נסיבתי רצוני, כתכונת מנהיגות נשלטת אפשרית למעשה, נראית בעיני כאוטופית - מצד אחד קשה עד בלתי אפשרית להשגה ושליטה ומצד שני בלתי רצויה, אם היא איננה כורח המציאות.2 אני מוכן לקבל השערה שתהליכים מורכבים שאינם ניתנים להשגה באיבחה אחת, מושגים בשלבים - דרך מצבי שיווי-משקל (ציוני-דרך) - שכל אחד מהם הוא פשרה זמנית כפי שנעשה הדבר בפועל בכיבוש הארץ. אבל הקושי והסיכונים בדרך זו הם חוסר היכולת להעריך את אורכו של גורם הזמן ואת ההתפתחויות שיתחוללו בין אבן דרך אחת לבאה אחריה, כמו גם את ההתנגשות שתיתכן על ציר הזמן בין רצונות וצרכים מתנגשים, שקבועי המגמה והזמן שלהם שונים. ההסתייגות מתייחסת אפוא גם לשאלת הנזק האפשרי מקונפליקט עצמי בסדר העדיפות או מהפסד שמקורו בחוסר יכולת להקצות את כלל המשאבים הדרושים ברגע הכרעה מורכב.
לטעמי לא היו אלה "דרכי פשרה" אלא דווקא "דרכי הכרעה". חיי המתחים בישוב לא היו חיי אידאל ותולדה של בחירה, אלא אילוץ - תוצאה של הצורך להקים מדינה תוך מאבק קיומי, ותוך כדי מאבק זה לקדם תהליכי-יסוד נוספים מול איום חיצוני (בעיקר) וקיומי. עליה וקליטתה, התיישבות, לחימה, ועיצוב כלכלה לאומית, לא נבעו מבחירה אלא מכורח ורבים מהצעדים שננקטו, לא נבעו מבחירה אופטימלית אלא מאילוץ כופה. הכל הבינו את שפת האילוצים והשלימו עם חלק גדול מהמהלכים שנקטה ההנהגה, מתוך תחושת "אין ברירה". אפילו לגבי מלחמות ישראל הוסכם אינסטינקטיבית שהן מלחמות "אין ברירה", ועיוות מושגי השתרש בתודעה הלאומית ומהווה עד היום קריטריון-יסוד בשיפוט מידת לגיטימיותן של מלחמות ישראל - דבר שההיסטוריה מלמדת שאין לו שום יסוד רציונאלי במדינה ריבונית.
המציאות, האווירה והייעוד היו שונים, הכורח אבסולוטי וההגמוניה הפוליטית - מוחלטת. כך גם ההגמוניה הכלכלית והשליטה האזרחית באוכלוסייה. המצב לא נבע מהפעלת כוח פיסי, אבל נתמך באופן מהותי באמצעי-לחץ, אכיפה וכפיה, למשל: בתחום היישוב בספר, נעזרו בהחלט באמצעי לחץ, קשיי שפה וחוסר הבנה פוליטית, כשהחלק הדומיננטי של היישוב האליטיסטי תומך בהנהגה המפא"יניקית - מיעוטו מחוסר ברירה או הבנה ורובו מתוך שכנוע אידאי או אינטרסים כאלה ואחרים. גם בין יוצאי אירופה אנו מבחינים בשתי קבוצות: הישוב הוותיק - קיבוצים, מושבים, ערים ותיקות ואוכלוסייה מבוססת כלכלית עם שורשים חברתיים ותרבותיים חובקי-עולם, ועולים - בעיקר פליטי מלחמת העולם ה-2, שחלקם לא התאושש ממנה עד עצם היום הזה. מאלה נגזרה עוצמתה של מפא"י, עליהם נשענה ההגמוניה שלה בישוב ומהם שאב בן-גוריון את כוחו הפוליטי. באמצעות כוח והשפעה אלה אכף את דעותיו על המנגנונים ועל ציבורי התומכים. יתרונו הגדול בסיטואציה היולית זו, היה שאת ילדותו ובסיס תרבותו שאב מיהדות פולין. כאדם בעל השכלה רחבה, בלתי פורמלית אבל מעמיקה ולימוד עצמי אינטנסיבי ורצוף, השכיל להעמיק ולהבין את תהליכי התקופה, אילוציה וחולשותיה. משום שהיה דומיננטי במפלגה השלטת, הצליח להשליט על הישוב, בדרכים דמוקרטיות אך בתנאי מלחמת קיום רבת-משתנים, את מרבית רצונותיו. עם זאת, כלל אינני משוכנע, לשון המעטה, שבמקומות בהם פעל כביכול בדרך הפשרה,3 היה מדובר בפשרה מרצון (מוסכמת), ולא ויתור חד-צדדי שלו, שנבע מהבנתו העמוקה את מגבלות הכוח הלאומי ואת ההיקף השינויים ההיסטוריים שניתן לקדם במהלך יחיד ובזמן קצר, מתוך לימוד, שכנוע והבנה גרידא.
אני גורס ש"דרך הפשרות" של בן-גוריון, הייתה אישית ולא קבוצתית. מקורה נבע בעיקר מיכולתו לאכוף על סביבתו את עמדותיו, גם כשלא מצא בה הסכמה, אלא "שיכנעהּ" מתוקף השפעתו ומנהיגותו ומתוקף יכולתו לסחוף אחריו ציבור, גם כשהוא איננו שלם לחלוטין עם הדרך. העובדה שהשלים עם כיבוש ירושלים המזרחית ע"י הלגיון הירדני, והסכים לגשת להסכמי שביתת-הנשק של 1949, לפני שחרור העיר מידי הלגיון - מלמדים יותר מכל על מאפייני מחשבתו ודרכי קבה"ח שלו. בערוב ימיו אכן הודה במפורש שאי-שחרור ירושלים במלחמת השחרור הייתה שגיאה ומחדל-היסטורי.
לפיכך, בן-גוריון ומפלגתו אכפו דעה, גישה ומהלכי-ביצוע כמיטב יכולתם, עד אשר השתכנעו שהגיעו לגבול כושר המימוש או הספיגה הציבורית. עידן בן-גוריון וזה שאחריו, הן שתי תקופות שונות בתכלית. הראשון משול לרעידת אדמה לאומית, שחוללה את התקומה הממלכתית ובה באה לידי ביטוי דומיננטי ההשפעה המפא"יניקית כשיטה. השני (אחרי פרישתו הראשונה מראשות הממשלה ב-1954) - המערך, מפלגת העבודה וכו' - מתאפיין בתהליכי דילול ומסמוס של אנרגיית המפץ ההתחלתית, בעטיים וכביטויים של שינויים בכל תחומי החיים.4 הפרץ הבא של אנרגיה לאומית ברמה של "רעידת אדמה" או קרוב לכך, בא בעקבות הניצחון האדיר במלחמת ששת-הימים (1967). בהעדר מנהיגות בן-גוריונית שתמנפו לביסוס ההתנחלות בארץ-ישראל (הגשמת הציונות דה-פקטו), בין היתר באמצעות עליה יהודית מסיבית (הגשמה ציונית אמיתית), הוא החל מתמוסס בפועל עוד לפני משבר מלחמת יום הכיפורים (1973), והשבר האידאולוגי-חזוני-פוליטי שלאחריה.
מהלכים בן-גוריוניים שנועדו להיות "צעדי-שעה", נתפסו ע"י יורשיו כעקרונות מקודשים. כך, למשל, נתפסה ההשלמה עם כיבוש ירושלים המזרחית מחוסר יכולת צבאית בשלהי מלחמת העצמאות, על-ידי יורשיו - כ"פשרה היסטרית", אף שלימים ראה בה, כאמור לעיל, שגיאה היסטורית.
הסתלקות בן-גוריון העבירה את מרכז הכובד של הדיון הלאומי משאלות-יסוד בדבר זהות ואופי המדינה כיהודית ודמוקרטית, לשאלות של ייעוד אוניברסלי, קוסמופוליטי, גלובליסטי, פוסט- מודרני ופוסט-ציוני - חיקוי אורגני ואידאולוגי של המערב האירופי או ארה"ב. התוצר המובהק ביותר של אובדן עשתונות זה היא תל אביב בתחפושת של מיני- "ניו-יורק".
המשך הדרך המנוונת, המתפלשת בעפר רגליהם של רודפי היהודים מאז ומעולם, אינו מוביל לפתרון אלא לכיליון. חילוקי הדעות הקיימים, אינם נובעים מהתקבצות של גלויות יהודיות למדינה יהודית אחת אלא מוויכוח על עליונות המטרה בין מי שביקשו ומבקשים לחקות בישראל את דרכן של אירופה או ארה"ב, למי שיהדותם אינה מהווה נטל והם מבקשים להטמיעה בהוויה המקומית המתפתחת בהשפעת ההשכלה והטכנולוגיה המודרנית. הקושי להבין את יסודות ההבדלים ולהידבר עליהם בגובה העיניים, מכלה זמן יקר ומסבך את הדיאלוג, משום שבאין דרך אחידה ומוסכמת, מותירה הדמוקרטיה לנוהים אחריה רק את דרך ההכרעה המספרית. הדמוגרפיה היא שדחקה את השמאל הישראלי הדועך מספרית,5 להקמת מתרסים שיגנו על "זכויותיו", ובאותה הזדמנות גם על עליונותו האליטיסטית - תקשורת, אקדמיה, מערכת המשפט ומקורות מימון פנימיים וחיצוניים.6
בשעה שרבים ממשיכיה של מפא"י מימי ראשית המדינה מוכנים לראות כיום במדינת היהודים את "מדינת כל אזרחיה", ו"צאצאים" מאוחרים יותר מקדמים פוסט-ציונות ואוניברסליזציה של אופיה היהודי בסיוע מבחוץ, חותרים אחרים להפרדת הדת מהמדינה כשהיסוד האידאי לקיום המדינה היהודית דווקא כאן הוא בדת, במסורת ובהיסטוריה, ושותפיהם מנסים לאכוף עלינו הסדרים מדיניים בלתי קבילים בעליל . הבעיה הולכת ומחריפה והתשובה אינה מצויה במנהיגות מניפולטיבית-פשרנית (שאותה מכנה גרשון הכהן מפא"יניקית) או כזו שפשרה חסרת חזון היא עוצמתה וביטויה העיקריים. הבעיה היא במהות הדמוקרטיה, שמעצם מהותה היא דרך של הדברות לשם פשרה, שאם לא כן - רוב הציבור הריבוני קובע (ולא בית המשפט) ואם לא כך, זו אינה דמוקרטיה ואינה ריבונות, אלא אוליגרכיה.
שלב הינקות של הקימום הלאומי אינו יכול להמשך לנצח. רוב הציבור אינו מחפש כאן סניף של ניו-יורק אלא זהות ייחודית ובעלות על גורלו; לא ניתן להסתיר זאת או לוותר על כך. אמת יסודית זו טרם הופנמה ע"י השמאל והמפא"יניקים של פעם אם הם קיימים עדיין. זהו שורש המשבר וגם הדרך הנכונה לצאת ממנו: להגדיר מחדש בדרך דמוקרטית את כללי המשחק ע"י שינויים בקיים או החלפתו. דרוש מנגנון הידברות תמידי וקבוע ודרושה הבנת הגבולות שטווים כללי המשחק לגבי השינויים האפשריים, מבלי לשפוך את התינוק עם המים. הבעיה היא חינוכית ותרבותית ולא מכנית-ארגונית. מנהיגות יכולה וצריכה לסייע בהטמעת ההבנות, אולם היא כבר אינה וככל הנראה גם לא תהיה במעמד ההיולי של תחילת הדרך, בה הוטל עליה בפועל גם לחשוב ולהחליט במקום הציבור.

הערות

1. "דרושה הנהגה מפא"יניקית", אלוף (מיל') גרשון הכהן, מבט מבס"א מס' 1,969, 18.3.2021
2. כלומר: אפשר להשיג את המטרה האולטימטיבית, אבל נמנעים מכך בכוונת מכוון, בכדי לקיים איזון מלאכותי ורצוני בין שאיפות מנוגדות.
3. כגון, בהסדרי "הסטטוס-קוו" עם החוגים החרדיים ביישוב.
4. באופן סימבולי ואולי גם מהותי, משתלבות אבני הדרך הלאומיות באלו של בן-גוריון המנהיג. פרישתו השנייה מהממשלה (1963), הייתה גם האחרונה. אחריה לא חזר יותר למפא"י או לגלגול אחר שלה וקבע את מושבו בשדה בוקר. בן-גוריון נפטר ב-1.12.1973, כחודשיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, שאכן בשרה את תום עידן הקימום. בשורה זו התחזקה במהפך הפוליטי של 1977. התנדנדה בין חדש לישן עד 1992, ניצחון רבין על שמיר, שביקש לחדש את "ממלכת הסוציאל -דמוקרטיה בישראל, בין היתר באמצעות הסכם אוסלו וויתור על ליבת ארץ-ישראל היהודית, והסתיים בהסכם אוסלו (1993), רצח רבין (1995), ניצחון נתניהו על פרס (1996) והחזרה להגמוניה פוליטית של הימין עד התפטרות אולמרט מראשות הממשלה ב-2008.
רבין עצמו כשל במימוש החזון הציוני כבר בראשית הדרך, כאשר כשל בשאלת הגברת העלייה מארה"ב והמערב, בסילוק בפועל של התביעה הבן-גוריונית היסודית לציונות מגשימה – עליה! (נקודת הכשל הייתה כאשר נבהל מהביקורת שנמתחה עליו כשכינה את היורדים מישראל לארה"ב במיוחד כ"נפולת של נמושות", וקיפל את הדגל בעקבות הביקורות שספג).
5. ואין זה משנה אם הדעיכה נובעת מהגירה מוצהרת או בלתי-מוצהרת, מהתנזרות מדיאלוג או מדרכי-מעקף נוסח "עליונות בית המשפט" על החוק והמחוקק.
6. זהו אחד מיסודות יו החמורים של הוויכוח הפנימי. לא ייתכן שהחלטות לאומיות חוקתיות ועקרוניות יתקבלו בקולותיהן ובמעורבותם של מי שאינם אזרחים ישראלים או אינם חיים דרך קבע בארץ. לא ייתכן שאלה יוכלו לתרום כספים למערכות פוליטיות או תקשורתיות המבקשות לאכוף דעת זרים על אזרחיה של מדינה סוברנית. ולא ייתכן שנציגיהם יחתרו נגד חיילי צה"ל, ריבונות המדינה או אזרחיה.

תאריך:  22/03/2021   |   עודכן:  22/03/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האמנם דרושה לנו הנהגה מפא"יניקית
תגובות  [ 11 ] מוצגות  [ 11 ]  כתוב תגובה 
1
כפי שהסתבר לאחרונה
הירונימוס  |  22/03/21 12:20
 
- אגב
באום  |  22/03/21 16:03
 
- שוב התחכמות סרק
רפי לאופרט  |  22/03/21 17:45
 
- אז אתה צריך לשנות
הירונימוס  |  22/03/21 23:14
2
געגועים
באום  |  22/03/21 15:39
 
- התשובה: דמוקרטיה חיה ומתפקדת
רפי לאופרט  |  22/03/21 18:11
 
- לא התכוונתי
באום  |  22/03/21 20:48
 
- אין לי טענות, רק הערות שוליים
רפי לאופרט  |  23/03/21 11:57
3
שקרים יוצרים מציאות
ב_שמואל  |  22/03/21 18:01
 
- כמה השגות
רפי לאופרט  |  23/03/21 10:28
 
- לבן-גוריון היו אינטרסים חסויים
ב_שמואל  |  23/03/21 15:46
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
ישראל נקטה בצעד ראשון נגד בכירים ברש"פ המובילים מהלכים נגדה בבית הדין הבינלאומי בהאג. גורמי הביטחון שללו את תעודת האח"מ של שר החוץ הפלשתיני וצפויים צעדים נוספים
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים    והפעם - על הח̤רות, מציאה, ממצאים חשובים, התעלמות וגרם מדרגות    "א̤ל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג)    הרבה בריאות ואושר    "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל" (מסכת ראש השנה)    שבוע טוב וחג כשר ושמח
ציפי לידר
אומר דרשני: שיכחת פעוטות ברכב - אביזרים טכניים במקום קשר אנושי?    איווט המכוער - הלאה המוסר! יחי האגו, התככנות הכסף הגדול והכיסא הנחשק לעד!
יוני בן-מנחם
ממשל ביידן ממשיך בקו של ממשל טראמפ בכל הקשור לסוריה ודורש עריכת בחירות לנשיאות בפיקוח האו"ם והסדר מדיני על-פי החלטת האו"ם 2254. הנשיא פוטין פועל להחזיר את סוריה לחיק האומה הערבית כדי לתת לגיטימציה לבשאר אסד להישאר בתפקיד הנשיא
איתן קלינסקי
לא עמדה לנגד עיניו של המשורר נתן אלתרמן המציאות הכאובה, בה להון ישנה עדיפות מוחלטת על ההון האנושי העובד בשדה, על פיגומי הבניין, בסלילת כבישי הארץ, בה מונחים נדבכי התחדשותה הלאומית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il