המשימה נראית בלתי אפשרית. נתניהו מצליח לעת עתה לגייס לכל היותר חמישים ותשע אצבעות לטובת המשך כהונתו, וזה במקרה הטוב ורק אם ימינה תתמוך בו. אחרים היכולים אולי לבוא בחשבון אין בנמצא.
גדעון סער מלכד את עצמו בהצהירו באופן הכי ברור שאפשר שלא ישב עם נתניהו וליברמן הוציא עצמו מכלל ישראל לאחר שמסע הבחירות המזעזע אותו ניהל היה למסע אנטישמי מהבוטים והמתועבים שנראו כאן אי-פעם, כנראה הגרוע שבהם.
רעיון העוועים להסתמך במישרין או בעקיפין על המפלגה האיסלאמית של מנסור עבאס עבר מן העולם לאחר שסמוטריץ' הבהיר שאין לו כל היתכנות. מלכתחילה נראה הדבר תמוה שכן יש הבדל בין לרצות לקרב את הגויים החפצים לחיות עמנו בשלום לבין הסתמכות נואלת על תמיכה פוליטית, כזו שתסרס כל יכולת פעולה צבאית, מדינית או התיישבותית. תמיכה שכזו היא חיסול המפעל הציוני ועל כמותה נאמר מוטב שלא בא הרעיון לעולם כלל.
לאור האמור אין תימה ששם המשחק הוא חיפוש נואש אחר עריקים. גם כאן, לעת עתה העניין נראה אבוד. נכון, יש בנמצא "שחקנים" רבים שכשלעצמם יכולים היו להיות מועמדים הולמים, שהרי אנשים פוליטיים כמו דני דיין, יועז הנדל, צבי האוזר ואפילו כמה אישים ממפלגתו של הריקא לפיד, יכולים בהחלט להשתלב בממשלה לאומית. אלא שכל הנזכרים לעיל, לפחות לעת עתה מתבצרים תחת אוהלו של העיקרון "רק לא ביבי".
תשאל את אותם אנשים - מה עם הקורונה? מה עם הכלכלה? מה עם ההתיישבות? מה עם הריבונות? מה עם המשילות בנגב ובגליל? ויענו לך שהכול חשוב אבל יותר חשוב לסלק את נתניהו. דומה שאפילו איום של בחירות בפעם החמישית בתוך כשנתיים לא יזיז אותם מעמדתם - ייקוב הבוחר את הקלפי ויהיה המחיר אשר יהיה.
טובת עם ישראל
אומרים על נתניהו (במידה רבה של צדק) שהוא רב אמן פוליטי, אפילו קוסם. אלא שלכל קוסם נגמרים מתישהו הלהטוטים או אז הוא ניצב עם שרביט הקסמים בידו אלא שהשפן התורן מסרב להישמע לו ולצאת מן המגבעת. מה יעשה לעת הזו? רב מג מי שיצליח לנחש.
במידה רבה של צדק מופנית האצבע המאשימה על העדר היתכנות לממשלה לאומית לעבר גדעון סער, צא ולמד מה גדול כוחה של הבטחת בחירות אווילית הכובלת אותו כיום כמי שכפתו שד אל עברי פי פחת של עמדת הנאשם במבולקה הפוליטית הצפויה לנו חלילה. כיצד אם כן יכול סער להיחלץ מעמדת הנבדל בה השים את עצמו?
נסו לדמיין את התסריט דלקמן: סער מתייצב ומודיע שהוא רואה עצמו כאדם ישר והגון ולכן מה שנדר לפני הבחירות מחייב אותו ככתבם וכלשונם של הדברים. אלא שעם ישראל ומדינת ישראל חשובים יותר ממנו (סער) ובנסיבות שנוצרו הוא רואה הימנעות מחבירה למחנה הלאומי כרעה הגדולה והמסוכנת ביותר. כל החלופות השלטוניות, פוטנציאל ההסתמכות על הערבים, מסירת המפתחות ליאיר לפיד מרב מיכאלי וניצן הורביץ ואף בחירות חמישיות - הן הרות אסון.
לפיכך (כך יאמר גדעון סער), הריני מעמיד טובת עם ישראל וארץ ישראל לפני טובתי האישית ומפנה בזה את מקומי מראשות תקווה חדשה. בשלב מאוחר יותר אשוב להתמודד על ההנהגה, אולי מיד לאחר שיסתיים עידן נתניהו, זה בתקווה שעם ישראל יזכור אותי, את היושר ואת היושרה, את הנאמנות לעמי ולארצי ואת ההקרבה האישית שראיתי לנכון להקריב על-מנת היטיב עם עמי ולא לאפשר החמצת הזדמנות להקים ממשלה לאומית שתקדם את כל היקר והקדוש בעיני. עד כאן.
תסריט יפה, תודו, אלא שנראה כבלתי אפשרי. יותר מסתבר שלמרות הכל יצליח הקוסם לשדל את השפן לצאת מהכובע, ולו כדי הצצה (או שלא...).
