רק לא טונה

גילוי נאות: אני לא סובל טונה. אני יודע שזה אוכל מזין ובריא והרבה אנשים עפים עליו. אבל גם אם תהרגו אותי אני לא מסוגל להכניס טונה לפה. אפילו הריח של טונה גורם לי להקיא. די שאנשים יאכלו טונה לידי כדי לגרום לי בחילה ותחושת מחנק. אני יודע שזה לא ממש הגיוני אבל אין לי שליטה על זה. כאשר התחתנתי, דרשתי מאשתי שלא תגיש טונה. גם הילדים גדלו לבית בלי טונה. כשכול חבריהם התענגו על סנדוויץ' טוניסאי הילדים שלי הסתפקו בלחם עם שוקולד וגם כשגדלו הקפדתי לקחת אותם רק למסעדות שאינן מגישות טונה ובמהרה גם הם פיתחו גועל למראה הדג המשומר. במשך השנים היו לי לאשתי ולי חיכוכים רבים בנושא הטונה. לא פעם מצאתי בירכתי הארון קופסת שימורים של טונה שהיא החביאה מפני. למרות שהכחישה ידעתי בתוך תוכי שהיא אוכלת טונה בסתר וכשקרבתי אליה ריח של טונה נדף מבין שיניה והגיע לנחירי הרגישים. זה היה לא רק הטונה. זה היה הכול: השקר, הבגידה בקדושת הנישואים וחוסר ההתחשבות. מהר מאוד יחסינו עלו על שירטון. אבל אשתי לא ויתרה. אני מתה על טונה היא ספק התוודתה ספק התריסה בפני יועץ הנישואים כשהלכנו אליו. "אני לא מסוגלת וגם לא רוצה להתאפק. עשרים שנים התאפקתי וזהו זה עכשיו שהוא יוותר". הרבה שנים התביישתי ביחסי לטונה עד שגיליתי שאני לא לבד. שישנם רבים אחרים, גברים ונשים, שמתעבים טונה. ביחד הקמנו את מפלגת רק לא טונה (רל"ט) שנלחמת במזון הדוחה הזה. ביחד אנחנו פועלים להוציא את הטונה מחיינו. חוק הטונה שעבר בקריאה ראשונה יוצר איזון ראוי בין ערכי יסוד. מצד אחד החוק מתיר מכירת טונה ואכילה בתוך דלת אמותיו של אדם ומצד שני אוסר כפיית טונה על הציבור הרחב: אכילה בשטחים ציבוריים והגשה במסעדות ובדוכני רחוב. עוד גילוי נאות: היחס של השמאל הפוליטי לבנימין נתניהו דומה קצת ליחס שלי לטונה. התיעוב של "מחנה השינוי" לנתניהו הוא חסר גבולות ונטול הסבר רציונאלי והשנאה כלפיו אינה תלויה בדבר. אף אחת מההאשמות נגדו לא באמת מצדיקה או מסבירה את עוצמת האיבה שהוא מעורר והצלחותיו הרבות לא משנות את דעתם אלא רק להפך, מלבות את אש השנאה. אפילו שונאיו מבינים שמבחינת כישורים נתניהו עולה על כל המועמדים שמולו ושיש לו יותר ניסיון ויותר קבלות מכול אחד אחר במערכת הפוליטית. אבל טיעונים רציונאליים לא באמת משכנעים את מתנגדיו כי מדובר בתגובה רגשית ושבטית. כפי שכתב פרידריך ניטשה "הטירוף, נדיר אצל היחיד, אך אצל קבוצות, מפלגות, עמים וזמנים הוא התדיר". דיבוק השנאה כנגד נתניהו הרעיל את מוחם של מתנגדיו עד שחדלו להבחין בין טוב ורע ובין מותר לאסור. מפלגות השנאה לא מסוגלות להשלים עם קיומו של הביבי כי הביבי נתקע להם בגרון כמו עצם של טונה. לא לבלוע ולא להקיא. עצם נוכחותו בחיים הציבוריים מוציאה אותם משיווי משקלם ודעתם. בעיניהם נתניהו הוא אבי אבות הטומאה וכול אחד וכול דבר עדיף על המשך שלטונו. אם פעם האמינו ש"גם זה יעבור" עכשיו הם התייאשו ועברו לברירת שמשון: תמות נפשי עם פלישתים. כדי להפיל אותו הם מוכנים לוותר על כל עקרונותיהם, מסכימים לכול שקר או מזימה שפלה ואפילו להפיל על כולנו את הבית. רק שמישהו כבר יזיז מפה את הטונה.