מלחמת קרדיט החיסונים (נתניהו נגד ברל) משתוללת עתה על גופת מגיפת הקורונה. הגלדיאטורים מעוררים תשואות והזדהות. כך נרשם פרק חדש במאבק היסטורי מתמשך שמתחולל בעם ישראל בין מתנגדים לחסידים מאז ומתמיד. הקרב האחרון התחולל במערב אירופה הפרוע והסתיים בניצחון חלקי של החסידים עוד בימיו של הבעל-שם-טוב. בימיו של 'הצמח-צדק' (נכדו של מייסד חב"ד) התחדש המאבק והדיו הגיעו גם לאוזניו של תלמיד ישיבת 'עץ חיים' (מייסדה - הרבי מוולוז'ין, תלמידו של הגר"א, ראש המתנגדים) והוא נטש את העץ, ערק למקום מושבו של הצמח והסתפח לקהילתו.
משפחתו נאלצה להוקיעו בפרהסיה, לסתום עליו את הגולל. לימים התחתנה אחותו האהובה שיינדל ונולד לה בשעה טובה בן זכר שהיה חירש-אילם. האח הגולה, שהיה מנאמני הרבי החסיד, ערך בקהילתו מגבית לאחותו ושלח כסף כדי שתיקח את הילד לוורשה לרופא שעליו המליץ הרבי. בעלה 'המתנגד' לקח את הכסף ויצא להתייעצות בוורשה ללא הילד. הוא לא חזר. עקבותיו אבדו ברוח הזמנים. האחות נותרה עגונה עם צרור נקוב בארנקה וילד פגום בביתה.
החיים זרמו סביב והילד לא הראה סימן לשיפור. כבר צרפו אותו לשואב-המים המזדקן שסחב על גבו דליים נוטפים מהמעיין לכיכר העיירה. בכל ראש חודש אלול הגיע אל המשפחה שליח של האח החסיד עם מכתב מפציר וכסף. שוב ושוב התחנן האח לפני אחותו 'המתנגדת' לקחת את הילד לטיפול בוורשה. אלא שגם וורשה, כדוגמת ליובאוויטש, הפכה לתהום מאז נעלם שם בעלה. האם נטש את משפחתו או שמא בולע לו רע?
היה בעיירה בחור צעיר שהכיר את האח החסיד ב'עץ החיים'. לימים אזר אומץ, נסע לפגוש אותו בחצר החסידים. הוא אמר, אחותך עגונה כי בעלה נעלם ללא סימן, מה עושים? האח התבונן בו בחמלה, עדין חולם אתה לשאת אותה? שאל. היססתי והיססתי, הודה החבר והרכין ראשו בצער. השנאה התחלפה במחילה והם התחבקו. אני מבקש ממך לדעת מה קרה לבעלה, לאן נעלם, אמר החבר. שב אצלי שבוע ואולי נזכה ליחידות אצל הרבי הקדוש, הציע האח החסיד... בחמישי לקראת שבת רמז הרבי לחסידו: אין צורך ביחידות. אמור לו להביא לפה את האם עם הילד.
חלפו שנתיים-שלוש של אומללות וייאוש עד שהתירה המשפחה לאשה וילדה לצאת למבצרם של החסידים, לבקש רחמים על הבעל שאבד, לשחרר את האחות מעגינותה. כשהגיעה האישה לליובאוויטש שוכנה בביתו של אחיה שעבר להתגורר בפנסיון. בפקודת האב סירבה לדבר עם האח. האח הוא שהסדיר את נסיעתה עד לפרטים הקטנים. יומיים-שלושה המתינה לפגוש את הרבי הצדיק. לבסוף הגיע שליח שהוליך אותה ואת בנה למעונו של הרבי. לא תוכלי להיכנס פנימה, מלמל הגבאי, רק הילד יכנס. הוא חירש ואילם, היא לחשה, נואשת. אידיוטים, הוסיפה מתוסכלת.
תני לו את הפתק שנתבקשת לכתוב לרבי, הציע הגבאי ונטל עמו את הילד. הילד שכבר הגיע למצוות, גבוה וזועף, נדחף פנימה והדלת נסגרה מאחוריו. על השולחן הבהב נר ולאורו נראו פניו של הרבי. נפשו של הרבי חייכה אליו, פניו התרככו והוא נענה בשמחה. החדר התמלא אור והרבי אמר לו, זה האור שלך. בתוך האור נעלמה המבוכה והאפלה שהיה שרוי בה כל חייו והוא נענה, יוסעל, זה שמי. הקשב לי יוסעל, בקשתי את אביך בכל מקום ולא מצאתיו. המקום שבו הוא נמצא אינו פה ואינו שם. זה גם מה שעליך לומר לאמך. נגזר עליה להיות עגונה כל חייה. זה מחיר שרק נשים נדירות בתמציתן מסוגלות לשלם ואמך אשת-חיל. האם תוכל להסביר לה, יוסעל?
כן, רבי קדוש, אמר הילד והנהן בעוז. הרב הניד בראשו והילד פנה לאחור ויצא. ליד השער המתינה אמו. מה הוא אמר לילד? שאלה האם את הגבאי. הילד יסביר לך, אמר הגבאי והסתובב. אידיוטים, פלטה האישה המרירה. אמא, אמר הילד, אלה אנשים טובים והרבי שלהם קדוש. מה? צרחה האישה, אתה מדבר יוסעל? היא נשרה, מתעלפת. כשהתעוררה בבית אחיה וראתה את צלו של החסיד מתקרב, לחשה לבנה, בוא נסתלק מפה מהר, יוסעל, לפני שהם יחגגו גם על הנס שלך...
