בנק NatWest, אחד מן הגדולים בבריטניה מתמודד בבית המשפט בלונדון עם אישום לפיו לא טיפל כנדרש בסוחר זהב שהפקיד בו 365 מיליון ליש"ט, מתוכם 264 מיליון ליש"ט במזומן. זהו האחרון ברשימה של בנקים שלא עמדו בתקנות למניעת הלבנת הון, ובשנה שעברה ספגו ברחבי העולם קנסות ב-10.4 מיליארד דולר – זינוק של 80% לעומת 2019.
בינואר השנה ספג Capital One האמריקני קנס של 390 מיליון דולר משום שלא דיווח על אלפי פעולות חשודות. דויטשה בנק עדיין מתמודד עם הנשורת משערורייה שפרצה בשנת 2018. למעלה מ-200 מיליארד דולר הולבנו דרך השלוחה האסטונית של בנק דנסקה מדנמרק. לדברי אקונומיסט, מקרים אלו מלמדים שבנקים נותרו עקב אכילס במאבק העולמי נגד הלבנות הון, למרות הררי הרגולציה שנועדו להילחם בכך.
בחינה מדוקדקת יותר מעלה, כי המערכת הבינלאומית נגד הלבנות סובלת מליקויים קשים, בעיקר משום שממשלות העבירו למיקור חוץ פרטי את מה שהן חייבות לעשות בעצמן. מחקר שפרסם אשתקד רונלד פול, מומחה לפשיעה כלכלית, הסיק, כי מערכת זו היא כנראה חסרת היעילות ביותר בעולם, שכן עלויות הציות הן פי 100 מהכסף המולבן שנתפס.
הלבנת הון לא הייתה עבירה פלילית ברוב העולם עד שנות ה-80 של המאה הקודמת, אך המצב השתנה ובמיוחד בהנהגתה של ארה"ב אחרי 9/11. בשל כך, המאבק בהלבנות הפך לחלק ניכר מעבודתם של הבנקים ויצר ביורוקרטיות חדשות. בנקים כמו HSBC וג'יי.פי מורגן-צ'ייס מעסיקים 5,000-3,000 עובדים המתמחים במאבק בפשיעה פיננסית, ו-20,000 בסיכונים וציות בכלל. המערכת הצליחה למנוע שיטות כמו שימוש בבנקי-דמה במקלטי מס, אבל כיום לא הרבה יותר קשה מאשר לפני 20 שנה להלבין כסף מלוכלך באמצעות הקמת חברות קש המסוות אותו כהכנסות לגיטימיות.
המספרים מלמדים על מלחמה כושלת, קובע אקונומיסט. בשנת 2018 הוערך היקף הפשיעה הפיננסית ב-5.8 טריליון דולר – 6.7% מהתוצר העולמי. לא ברור כמה מכל זה תופסות הרשויות; הערכה של האו"ם מלפני עשור מדברת על 0.2% בלבד; היורופול העריך ב-2016 שהשיעור באירופה הוא 1.1%.
כמה מן המומחים סבורים ששיעור ההצלחה ירד בשנים האחרונות בשל התגברות "ההלבנות מבוססות המסחר" – העברת כסף מלוכלך למשק הלגיטימי תוך שימוש בתעלולי מסמכים בסחר בינלאומי. גם הקורונה מספקת הזדמנויות לעבריינים: הם הקימו חברות קש לנצל תוכניות סיוע ממשלתיות כושלות. כוח המשימה לפעילות פיננסית (FATF), הגוף הבין-ממשלתי הקובע את הכללים הבינלאומיים למאבק בהלבנות, מודה שיש בעיות במערכת. נשיאו, מרקוס פלייר, טען אשתקד שהרוב הגדול של המדינות אינן פועלות כיאות. חלק מהמדינות קיבלו ציונים טובים יחסית על העברת חוקים מתאימים, אשר התמוססו במבחן המעשה.
שלוש בעיות מרכזיות מקשות על המאבק בפשיעה הפיננסית: העדר שקיפות, העדר שיתוף פעולה והעדר משאבים – מנתח אקונומיסט. התקדמות מסוימת הושגה בהגברת השקיפות: בריטניה השיקה ב-2016 רישום של בעלי חברות; איי הבתולה הבריטיים והאי ג'רזי אולצו לפעול בצורה דומה; בארה"ב עבר חוק המחייב רישום פדרלי של בעלי חברות הנרשמות במדינות. אולם, במדינות רבות הרישום הוא חלקי ובעייתי; מתן פרטים כוזבים בבריטניה, למשל, גורר עונשים חסרי משמעות. FATF בוחן את דרישותיו לשקיפות הבעלות כדי להקשיח אותן, אך יהיה קשה לקבל את הסכמת 39 החברות העיקריות בו – מארה"ב והאיחוד האירופי ועד רוסיה וסין.
הלבנות ההון הגדולות הן מתוחכמות וחוצות גבולות, בעוד המאבק נגדן נותר ברמה המקומית. העברת המידע בין ממשלות משתפרת, אך המערכת לסיוע משפטי בין-מדינתי מקרטעת. אין ספק שהעברת מידע בין בנקים היא מועילה וערכו גדול לאין-ערוך מזה שכל בנק יכול להשיג לבדו: מהיכן הכסף הגיע ולאן הלך. אלא שרמת שיתוף הפעולה בתחום היא נוראה. המצב הטוב ביותר הוא בארה"ב, וגם שם – בהיקף קטן בלבד, מאחר שכל צעד מצריך צו שיפוטי. במקום השני, אומר מקור בכיר, נמצאת בריטניה עם 30% מההיקף של ארה"ב. ומי במקום השלישי? "אף אחד", הוא משיב. מכשול מרכזי הוא חוקי הגנת הפרטיות, ולמרות לחציהם של כמה מן הבנקים הגדולים – הממשלות לא ממהרות לשנות אותם.
העדר המשאבים נובע מכך שעבירות צווארון לבן פחות ניכרות לעין מפשיעה חמורה, ולכן השקעה בסוג השני מתקבלת טוב יותר בעיני דעת הקהל. בבריטניה מהוות עבירות מרמה למעלה משליש מהפשיעה המדווחת, אך פחות מ-1% מכלל השוטרים מטפלים בהן. הבנקים יכולים להוציא כאוות נפשם על מניעת הלבנות, אבל העבריינים לא ישלמו את המחיר כל עוד הממשלות נכשלות בלכידתם והעמדתם לדין. לזרועות אכיפה רבות אין מימון כדי לנתח את המוני הדוחות על פעילות חשודה שמעבירים להן הבנקים, והללו מעבירים כמויות עצומות אלו מתוך כסת"ח.
מסקנתו של אקונומיסט מכל אלו היא, שממשלות חייבות לעבוד יחדיו קשה יותר כדי שהמאבק בהלבנות ימלא את תפקידו, במקום לגלגל את האחריות על כתפי הבנקים. הקנסות לבנקים שכשלו בדיווח זינקו כאמור בצורה חדה, בעוד עורכי דין ממשיכים באין מפריע לרשום חברות קש ורואי חשבון מאשרים את הדוחות המזויפים שלהן. הממשלות גם צריכות להתאים את המאבק בהלבנות לעידן המטבעות הווירטואליים.
הפעילים לתיקון הליקויים תולים תקוות רבות בממשל ביידן, אשר הצהיר שהוא רואה את המאבק בשחיתות כנושא של ביטחון לאומי ולאור זאת – במקום גבוה בסדר העדיפות שלו. יש לחכות ולראות האם הוא יצליח לפעול טוב יותר מאשר קודמו מול האיחוד האירופי, אשר הגביר את פעילותו בעקבות פרשת בנק דנסקה. אין תקווה רבה לכך שסין תשתכנע לשתף פעולה. בכל מקרה, כדאי שהבנקאים יתכוננו לעוד מהלומה.
