בשנות השלושים של המאה הקודמת כתב אהרון זאב, שלימד בבית החינוך של זרם העובדים, שיר בהשראת חג החנוכה והמכבים שסומנו על-ידי הציונות החדשה כמודל לחיקוי: "אנו נושאים לפידים". בניגוד למבט הדתי-המסורתי על חג החנוכה שבמסגרתו מברכים על הניסים שקרו בימים ההם בזמן הזה, שירו של זאב מתריס ומצהיר: נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו. כאילו הוא בא לומר - אל תחשבו שהנס יקרה אם תחכו לריבונו של עולם. זה לא יקרה לעולם. רק מעשה החלוצים הנושאים את הלפידים יאיר ויסלול את הדרך לבניית הארץ.
השיר הזה הוטמע כל כך בתרבות הישראלית הציונית עד שהפך לפס הקול של טקס הדלקת המשואות בליל יום העצמאות, בין הטקסים האזרחיים החשובים ביותר של השנה במדינת ישראל, אם לא החשוב שבהם. באוזניים של מי שחושב שמדובר בלא פחות מיד ההשגחה העליונה, או התגשמות חזון הנביאים, מדובר ללא ספק במסר קשה לעיכול. אך כל זה - רק בעיני מי ששבוי בתפיסות ילדותיות של נס על טבעי שחייב להיות כרוך בגאולת עם ישראל. מסתבר, שאפילו באב הטיפוס של הגאולה של עם ישראל - בקריעת ים סוף - הנס המרכזי בכלל לא היה הקריעה של הים.
ישנו פירוש ידוע של רש"י על הפסוק המתאר כיצד רגע לפני קריעת ים סוף זז עמוד הענן הניסי מלפני מחנה ישראל ועומד מאחוריהם על-מנת שניתן יהיה למנוע מכלי הנשק של המצרים מלפגוע בבני ישראל. על-פי פירושו - רק הנס העל טבעי שמר על בני ישראל. אך בניגוד גמור אליו, טוען הרש"ר הירש שתפקיד תזוזת מלאך האלוהים הנזכר הפסוק ועמוד הענן היה בדיוק הפוך - לזרז את בני ישראל להיות פעילים ולא סבילים. הענן זז מלפני מחנה ישראל לא כדי להגן עליהם אלא כדי שלא יפריע להם לפעול.
ר' שמשון רפאל הירש הפליא לבטא את הרעיון הזה במשפט מדויק ומתומצת היטב, ב-11 מילים שצריכות להיחקק על לב כל אדם מאמין: "הים לא ייסוג מפני מלאך האלוהים, אלא מפני האדם הבוטח בשם". בתחילה נגאלו ישראל ממצרים במהלך בזק מדהים. אבל כמו הרבה תופעות מדהימות - נס שכזה לא היה משאיר שום רושם לאורך שנים בנפשות של בני ישראל. לכן, ציווה הקדוש ברוך הוא שיחזרו למצרים. על-מנת שיעלו ממנה בשלב השני - בבחירתם, מרצונם ובפעולה עצמית שלהם. במידה לא מבוטלת - זה הנס האמיתי.
אז אם הגאולה האמיתית קרתה דווקא כשבני ישראל בחרו להיגאל ועשו מעשה כדי לצעוד לכיוון הגאולה - למה היה צריך לגאול אותם קודם לכן בניסים גלויים? בשביל מה היה צריך את השלב הראשון של היציאה ממצרים? הגאולה הראשונית הזאת הייתה נחוצה, ככל הנראה, כדי שעם העבדים הזה, שרק לפני זמן לא רב היה נטול יכולת בחירה חופשית מינימלית, יזקוף את הראש ויבין שהוא יכול להיגאל.
כל אדם צריך ללמוד שעליו לנצל את השעות היפות של חייו, את שעות החסד שבהן מאיר לו העולם את פניו, כדי שיידע איך להתנהג גם בשעת הסתר פנים. לקראת סיום יום הזיכרון והכניסה אל ליל יום העצמאות, בשעה שהיא אחת משעות החסד היפות ביותר של לוח השנה הישראלי, אנחנו קובעים שוב ושוב את האמונה שלפיה נס לא יקרה לנו אם לא נחצוב בסלע עד דם. אנחנו מקבלים על עצמנו להמשיך ולצעוד בדרך של בניית הארץ גם כאשר המחיר לכך כבד מנשוא. כל זאת, מתוך ההבנה שכל ההצלחות של המדינה - בביטחון, בכלכלה, במדע ובתחומים רבים נוספים - למרות הקשיים הרבים, הן חזרה על נס קריעת הים שהחל בצעד אנושי בחירי אחד לתוך המים.
