משרד התיירות בארץ מעסיק מזה שנים רבות דוברת שהיא למעשה יועצת לתקשורת הזרה. כך יוצא שאנחנו מתודרכים בשוטף לגבי סטטיסטיקה של מספר המבקרים בארץ, פרויקטים מיוחדים וסדר עדיפות של המשרד. שנים שלידיה וויצמן שומרת בנאמנות על קשר הדוק. עמיתי בארץ מקבלים הזמנות בזמנים שונים בשנה. יותר מכל מעריך אני את מאמצי משרד התיירות לחג המולד, עת מגיעים צליינים מכל רחבי העולם ופניהם לבית לחם. בארץ מחלקים עצים לחוגגים את החג (כנסיות, ארגונים, סגל דיפלומטי, חברי התקשורת הזרה ואחרים), אך היפה ביותר הוא לראות את כלל צוות המשרד, פקידים, יועצים, דוברים, מנהלים ובהם גם בכירים ביותר, עוזבים את משרדיהם ויוצאים לשטח, לקבל את פני הבאים.
בכל אוטובוס (שהמשרד מארגן) מירושלים הבירה לבית לחם הסמוכה (מעבר גבול) נמצא נציג משרד התיירות המקבל את פני הבאים ביום הקדוש והמשמעותי ביותר עבורם (או באחד משני הימים), ואין זה דבר מה בכך. הם גם לא עושים זאת בידים ריקות. לעומתם, כשמשרד ההסברה והתפוצות היה בירושלים, מרחק הליכה מבנייני האומה (לפחות עבורי היה זה מרחק הליכה), והנשיא פרס אירח אלפי קרואים מהעולם כולו, ראשי המשרד לא ראו לנכון לקבל את פני הבאים, גם לא בכנסים אחרים, משמעותיים לא פחות. הפעם היחידה שבער למנכ"ל המשרד להגיע היה כשהוא ראה אותי עם תיק הכנס, שאל איפה ומתי קיבלתי את התיק ומיד הנחה את הנהג שלו - אנחנו נוסעים לשם! סדר עדיפות ראוי לשמו.
באחת השנים הזמין המשרד לנסיעה לחולה, לראות עגורים, ללמוד קצת היסטוריה ולהיות בחיק הטבע, במקום דרכו עוברות מאות מיליוני ציפורים מדי שנה. בסיור דימדומים כשאנו בעגלה ממונעת פתאום החלו כל הביפרים לזמזם - ישראל נכנסה לעזה! סיור שאיש מאתנו לא ישכח.
כמו בארץ, כך גם בארה"ב - משרד תיירות פועל לתפארת. יצא לי לעבוד עם המשרד בחוף המערבי זה שנים ארוכות בשל עבודתי עם הנוצרים, ושיתוף הפעולה תמיד היה שם. כמובן, הדבר לא צריך להפתיע. קבוצות נוצריות לארץ מהוות נתח מאוד משמעותי מכלל התיירות הנכנסת (הם והארופאים הבאים להשתזף כל היום בחופי המדינה והופכים עד מהרה מלבנים לאדומים), ומשרד התיירות רוצה וצריך להפגין נוכחות בכל אירוע אפשרי. אך לרוב הדבר המובן מאליו אינו כך כלל ועיקר. בנוסף, לעיתים קורים דברים נפלאים. לפני שנים רבות אירחנו את שגריר ישראל בארה"ב לארוחת צהריים בכנסיה באורנג׳ קאונטי. כל אחד מהבאים קיבל דיסק מתנה מסם גלייזר ושמע הרצאה מאלפת על אבות האומה המייסדים שבאו להקים את ציון החדשה, לבנות את ירושלים כאן בארה"ב. בניגוד לנשיא אובמה שטען שלארה"ב מורשת איסלאמית עתיקת יומין, ארה"ב הוקמה על בסיס נוצרי אדוק ומאמין, והשגריר - שהוא קודם כל פרופסור - מייקל אורן הטיב להרצות שכן זה תחום מומחיותו.
מה היה מיוחד באותה ארוחה שעד היום היא השתמרה בזכרוני? מהכנסיה נסענו לאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, גוב האריות האיסלאמיסטי של שנאה לישראל ולארה"ב. באותן שנים הקהילה היהודית באורנג׳ קאונטי וראש הפדרציה שלום אלקוט כמו גם חבריהם (פילנטרופים בלוס אנג׳לס, כולם יהודים ומהם ישראלים) נלחמו עד מוות בכל מי שהעז להפר את השקט והשלווה. כל זאת השתנה באותו אחר צהריים, כשהשגריר ניסה לדבר אך לא נתנו לו. המפגן היה מרשים ביותר - האולם היה מלא "ניצבים" איסלמיסטים שהופעלו כמו בובות על-ידי אחראית (אישה, דבר מאוד יוצא דופן שלא היה ניתן להעלות על הדעת בכל מדינה איסלאמית המכבדת את עצמה). השגריר התחנן, אנחנו באוניברסיטה, הסכיתו והאזינו, אולי תלמדו משהו מעניין, אך כיוון שהוא "רוצח ילדים" המפגינים לא איפשרו זאת, עד שהמשטרה פינתה את כולם ואסרה מנין מהם. מאותו ערב השתנה הכל, והיהודים התפכחו.
שקר נתעב
טוב לעיתים לצאת לשטח, כי לומדים דברים, רואים, שומעים, מתרשמים, חווים ואולי גם מיישמים אחר כך. כך במשרד התיירות. במשרד החוץ, לעומת זאת, נכשלו בדבר, ובגדול. היועץ הבכיר לשר באותם ימים, נותן היום תדרוכים על המצב בארץ לתורמים בחול. מומחה גדול הוא (לפחות לפי התשלום שהוא מקבל עבור אותם תדרוכים). רק כשהוא יכול היה לעשות מעשה, הוא נמנע. זוכרים אתם את יהודי אורנג׳ קאונטי שהתעלמו מהסכנה שצמחה בקרבם והציבה לה כמטרה את ילדיהם ונכדיהם? מסתבר שכך גם היה בירושלים הבירה. מעשה שהיה כך היה: מדי יום רביעי בשבוע היה הסגל הדיפלומטי הבכיר במדינת ישראל עולה למזרח ירושלים (היא אל קודס הכבושה) להפגש במלון אמבסדור. למלון היסטוריה ארוכה כמקום בו התרכזו כתבים זרים, שם הם נפשו, שם ניהלו רומנים, שם כתבו ומשם דיווחו, והם כמובן הוזמנו לאותם פגשים. גם פלשתינים רבים (ממשרדי התעמולה של הרשות ואחרים) היו מגיעים, עם אישורי כניסה מיוחדים לעלות לירושלים לאירוע מדי שבוע בשבועו.
נאמר ש"מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים". כך לפי הנביא ישעיה (ב׳:3). הגירסה האנטי ישראלית של הפסוק היא אותו הדבר בדיוק: כל השקרים נגדנו נוצרו באל קודס ומשם הופצו לעולם כולו, קדמה וימה, צפונה ונגבה. "ישראל הורסת 24,000 בתים (של ערבים כמובן) מדי שנה בשנה". "ישראל גונבת את המים של הפלשתינים ומונעת מהם לשאוב מבארות בשטחם". "ישראל פיתחה זן מיוחד של חתול ענק, כמעט נמר, שמסתובב באל קודס (מזרח ירושלים) וטורף את תושבי המקום". "ישראל מוכרת או מספקת סמים לעזה". "ישראל מוהלת חומר שגורם לעקרות בעזה". "ישראל מרעיבה את העזתים, בדיוק כפי שהיא סיפרה לעולם שהנאצים עשו להם בגטאות". וכך הלאה וכך הלאה.
עלילות הדם נאמרו שם קבל עם ועדה, לסגל הדיפלומטי הבכיר המוצב בארץ ולנציגי התקשורת הזרה בארץ, כמו גם לגופים שלא למטרות רווח (ארגוני זכויות אדם ואחרים), והנאמר שם שודר החוצה, הופץ בעולם כולו וחזרו אחריו כל כך הרבה פעמים שהשקר הנתעב הפך לאמת לאשורה. כמובן שלא עזר שאוניברסיטת ירושלים, אוניברסטית בן-גוריון שבנגב, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה עזרו, כל אחת בדרכה. לא כאן המקום לפרט, ואסתפק לפיכך בדוגמה אחת לגבי אוניברסיטת ירושלים, הוותיקה מכולן, האחות המבוגרת (אך חסרת האחריות לחלוטין): שם סטודנטית לתואר שני כתבה עבודה שזכתה לאיצטלה אקדמית, מדוע חיילי צבא ההגנה לישראל לא אונסים נשים פלשתיניות (כיוון שהן תת-אנוש, ואנחנו דומים לנאצים; כמובן שהנאצים נהנו לאנוס יהודיות, ואף היו בתי הארחה מיוחדים עבור הקצינים הנאצים עם נשים יהודיות אותן הם הפכו לזונות, שקי חבטה ועוד גרוע מכך).
כי מציון תצא תורה, ונציגי ארגונים מפלשתין הכבושה (רובם יהודים-ישראלים) היו מגיעים לארה"ב לספר לנו בבהלה, בחיל וברעדה, על 24,000 בתים שישראל הורסת לפלשתינים מדי שנה בשנה. אויבי מדינת ישראל עושים עבודת שטח שאין כדוגמתא, ומשרד החוץ מנהל כנס (אחד ויחיד) אך מדאגה שיקשה על הסגל הדיפלומטי לעלות לבירה (אכן, לפעמים מדובר בשעה נסיעה לכל כיוון על כבישי האפרטהייד), אותו יום עיון (על כשלי ההסברה של מדינת ישראל) נערך בבירה החלופית, היא תל אביב!
קורס הצוערים של משרד החוץ כלל את טובי האנשים (בד"כ מקורבים או קרובים) שאיש לא הכיר. מה היה טוב מאשר לשלוח אותם מדי יום רביעי בשבוע למזרח ירושלים לאותו פגש? תמיד היה קפה או תה ועוגות. אפשר אפילו היה להחזיר להם את דמי המונית, האוטובוס או הנסיעה ברכב פרטי. הכניסה לפגש לא עלתה כסף. כך הם היו מכירים את עמיתיהם ממשרדי התעמולה הפלשתינית (בכל עיר שמכבדת עצמה יש להם משרד), את נציגי התקשורת הזרה המוצבים בארץ ואפילו יוצרים קשר עם שגריר או סגל דיפלומטי בכיר ממדינה זרה. היו חוזרים לקורס ומעבירים או מקבלים משוב על מה שהם תיעדו וחוו. היו המדריכים מקשרים את מה שקורה שם למה שקורה בשטח - בחול. כך בתאוריה.
מיותוג ישראל
היו יושבים אותם צוערים שאיש לא מכיר ומזהה בשקט ומלקטים רשמים. אוספים את החומר שניתן למשתתפים. מקבלים כרטיסי ביקור של אחרים. לומדים. ולאט-לאט בונים תמונה של תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל. באוניברסיטאות הטובות ביותר בארה"ב לומדים לפי שיטת Case Studies, דבר אפקטיבי עד מאד. מן הסתם זה גם היה עובד בארץ. אך השר ויועצו הבכיר, שהגיע במיוחד מאנגליה ליעץ לשר איך ומה לעשות, לא חשבו שהדבר חשוב. בדיוק כמו היהודים באורנג׳ קאונטי בדרום קליפורניה. כך הוכשר השטח לתנועת החרם שתצמח, וישראל יכלה לעשות ועשתה מאומה.
כך חוזר אני למשרד התיירות, שהוא למעשה משרד פרסום והסברה של כל היפה בארץ לקהלי יעד ספציפיים. נזכור שזו בדיוק הייתה גישתה של ציפי לבני, כשהיא הייתה המשנה לראש הממשלה ושרת החוץ, האישה החזקה ביותר בישראל, בדומה לסגנית הנשיא היום בארה"ב יחסית לנשיא ביידן. לבני הציגה גישה של "מיתוג ישראל" ודאגה לתקציבים של עשרות מיליונים למטרה זאת. ברכה לבטלה, וכפל עבודה. המיתוג היה כל כך מוצלח, שהוא נשכח לגמרי, אך אין זאטוט ברחבי העולם שאינו יודע מה זה BDS!
משרד התיירות ממתג - מלשון בונה ומעצב את מיתוג ישראל כמותג נחשק - ובד"כ באפקטיביות רבה ביותר (ראה לדוגמה את הפרסומות בטלוויזיה "שלום:" אנשים שאין בינם לבין ישראל או יהדות ולו קשר רופף היו אומרים לי בחיוך "שלום!" כי התשדיר היה כה יעיל). משרד התיירות עובד בצמידות לקונסוליות אך למזלנו יש לו אוטונומיה, והעומדת בראש כל משרד - דיפלומטית ישראלית - אינה כפופה למשרד החוץ ונציגויותיו. כך נחסכים לנו תככים וההתנהגות הרווחת לרוב. במשרד התיירות ונציגויותיו מצאתי כל השנים עולם שונה, עולם חושב, עולם הרבה יותר נחמד.
בחוף המערבי, קונסול התיירות ענת בן יוסף חזרה ארצה ודינה אורנבך הגיעה במקומה - ברוך שובך ארצה ענת וברוכה הבאה דינה! לשתיכן עזר כנגד, פסטור ריצ׳רד ליבראנס, נוצרי אוהב ישראל, אדם משכמו ומעלה, פסטור בעברו, בהווה ובעתיד, ופשוט תענוג לעבוד אתו. אצלו תמצאו ידע מהול בגישה בריאה. עד כמה טוב שיש עוד כמה חלקות ראויות לציון בין המשרדים הממשלתיים שאמורים לתת שרות, וביחוד בין אלו המייצגים את ישראל. במשרד התיירות עושים זאת נאמנה - ועל כך, תודה!
