לרגע המנהיגותי הזה פיללו בנט וסער?

ככל שנוקפים הימים, הולכים ונעשים מוחשיים נזקי הפילוג בימין. מנהיגי ימין שחברו לגוש הרל"ב (רק-לא-ביבי) עומדים להקים עבור השמאל את ממשלת אוסלו 2, שבמקום ריפוי - תחזיר את הקרעים הישנים בעם. אבל כל זה לא פוטר גם את נתניהו והליכוד מהאחריות לשיקום המחנה הלאומי - ולחיבורו מחדש. בקרב מצביעי גוש השינוי יש המייחלים להחלפת ראש הממשלה בכל מחיר. לא הכי דמוקרטי ולא לגמרי מוסרי - אבל שייעשה כבר המעשה כדי שנתניהו, למרות יכולותיו ולמרות תוצאות הבחירות, יסולק. כך יהיה להם קל יותר בשיחות סביב שולחן השבת או ליד מכונת הקפה במשרד, כך יפסיק הטרטור של מהנדסי התודעה. שיגיע השקט שמבטיחים לנו, אחרי שההוא יילך. זה נכון שבחלק המעוניין בשינוי יש גרעין אידיאולוגי גדול, והכוונה לשמאל, שמצא סוף-סוף דרך עוקפת דמוקרטיה להחיות את הקונספציות שנכשלו במציאות ונדחו בקלפי. ברובד העמוק הם רוצים לבטל את מהפך 77', את המהפך שבזכותו הדמוקרטיה החלה לבטא יותר ויותר את רצון העם, ושכבות חברתיות שלמות חוברו למרכז החברה ולמוקדי ההשפעה אחרי שנות הדרה רבות. כן, בעומק הדברים הם רוצים להחזיר עטרת מפא"י ליושנה; לחזור לעידן ההגמוניה והדומיננטיות של תנועת העבודה, של השמאל. והם ישתפו פעולה עם כל מי שיקדם אותם לעבר המטרה, גם אם עד לפני שבוע הוא היה יריב פוליטי מר. אבל 77' היא רק חלק מהסיפור. גם את אוסלו רוצים להחיות, ואת קונספציית הנסיגות, הפינויים, וה"פיוס" עם הפלשתינים. הניסוי האלים של אוסלו חולל שפטים בעם - ואת מה שהוא עולל, ועודנו מעולל, לחברה הישראלית, אסור לנו, בימין, לשכוח. שמו של בגין נישא לשווא בפי מי שתורמים קולות ימין כדי לבטל את מהפך 77' ולהחזיר את הסומק ללחיים של ממשיכי מורשת אוסלו. הם יקראו לזה ממשלת ריפוי, אבל היא תיפתח מחדש את פצעי הדיכוי ופצעי אוסלו. אחדות לא תהיה כאן, תהיה כאן הנצחת הפילוג. כמו שלא היה שלום מאחורי הביטוי "קורבנות השלום", כך גם ההבטחות ל"ריפוי" ו"איחוי" מכסות על שסעים שעומדים להתרחב. האם ליברמן ויתר על רצונו להעלות חרדים על מריצה ולהשליך למזבלה? האם ה"חארות מהליכוד" כדברי לפיד הפכו לפרחים ריחניים? על אנשי הימין בגוש הרל"ב להקשיב למה שאומרים עליהם בכירי השמאל הישראלי: מו"ל הארץ מסמן אתכם כאידיוטים שימושיים, וראשת מרצ לשעבר מדברת עליכם ככלי חד-פעמי. תפנימו את מעמדכם ואת התפקיד שמצופה מכם למלא כדי שמפגיני בלפור ואהוד ברק יוכלו לחגוג ניצחון על הימין. הבינו את פשר שמחתם. האם מנהיגי הימין החוברים לגוש רק-לא-ביבי באמת רוצים להמיר את האהבה שרוחש להם המחנה הלאומי, ב"סטוץ" חד-פעמי? לרגע המנהיגותי הזה הם הכשירו את עצמם בכל הקריירה? האם הם מוכנים להשאיר מאחור את כל מה שהם מאמינים בו, את הערכים שעליהם חונכו, על ארץ ישראל ועל חברה יהודית וצדקת הדרך, כדי להקים את ממשלת המעבר שעיסאווי פריג', זהבה גלאון ועמוס שוקן מייחלים לה?

איחוי הימין ישלים את מהפך 77'

ולא, ממשלות נתניהו שבהן שותפו מפלגות מרכז ושמאל אינן דומות לממשלת ה"שינוי". ממשלות נתניהו הובלו ע"י הליכוד, ואוזנו ע"י המרכז. בממשלת ה"שינוי" למפלגות הימין הזעירות תהיה השפעה שולית בלבד. גם אם יתאחדו באופן סמלי לרשימה אחת, היא עדיין תהיה קטנה מהמפלגה הגדולה בממשלה. אבל אין ספק שגם נתניהו וסביבתו צריכים להפנים את תוצאות הבחירות: העם רוצה שלטון ימין שהליכוד דומיננטי בו, אבל הוא רוצה גם תיקון ערכי, כבוד לשותפים הפנימיים והחיצוניים, שיתוף אמיתי בהובלת המדינה ובניית יחסי אמון. נתניהו צריך להבין ולהפנים את עומק השינוי שחל במחנה הלאומי - ולפעול כדי לאחות את השבר הפנימי בימין. איחוי הימין יביא להשלמת מהפך 77' ולמימוש הצעדים הנגזרים ממנו. איחוי שכזה יסיר את האיום המתרגש עלינו בצורת אוסלו 2 או כל מוטציה של קונספציית הנסיגות. שתי המשימות האלה מוחשיות יותר מכפי שנדמה לנו.