לפני הכל - הרשוני נא להביע צער, כאב והשתתפות באבלם של קרובי המתים באסון ולאחל החלמה שלמה ומהירה לפצועי האירוע הנורא.
המגזר החרדי גדל והולך משנה לשנה, הן בשל "תַּעֲשִׂיַּת" החוזרים בתשובה והן בשל הילודה המבורכת וְהָרַבָּה במגזר. לצד הביקורת הקשה על מיעוט הגברים במגזר שיוצאים לעבודה ובצד ההיבט הקשה מאוד של אי-הגיוס לצה"ל יש לברך את המגזר. כניצול שואה אינני שותף לביקורת על הילודה הרבה גם במשפחות עניות רבות. אחרי שבשואה נרצח שליש מעמנו, אותו שליש שבחלקו הגדול, ובעיקר בפולין, אוקראינה וליטא היה קהל מאמינים ולומדי תורה. כל לידת ילד יהודי תבורך. לא ביקורת על הילודה יש למתוח אלא לחפש דרכים לסייע למשפחות ולנסות להביאן לחיי תורה ועבודה, בלשון אבותינו: "אם אין קמח אין תורה", וככל שניתן להביאן להכרה במדינה, ולתרום לה, גם בבנייתה וגם בהגנה עליה.
דעתי אינה נוחה מה"הילולות", בהן מצטופף עם רב בכלל, ובתקופת מגיפה, כקורונה, בפרט. ההילולות הללו, חלקן על "קברי צדיקים" שאין היודע גופת מי טמונה בהם, מגבשות את החרדים ונושאות פירות פוליטיים עצומים לעסקניהם ולצדיקים-מִכֹּחַ-עצמם אשר עשו את הדת והאמונה לקרדום לחפור בו. על כן דומה שאין סיכוי קרוב למעט בהן ולהגבילן, אך אין לוותר לעסקנים בנושאי בטיחות ופיקוח נפש, דווקא בשל הגידול העצום במגזר.
בהילולה האחרונה בקבר הרשב"י שהסתיימה באסון נורא היו אשמים רבים, דומה שכולם כשלו ללא כוונת זדון אלא בשל רשלנות, עירוב פוליטיקה שלא במקומה וניהול כושל המתמשך כבר שנים ארוכות. אחראים בראש ובראשונה המוני בית ישראל אשר נהרו עם ילדיהם בחום הרב, ובצפיפות הצפויה, ונכנסו למתחם הקבר שאינו מסוגל להכיל כמויות כה אדירות של מתכנסים ובראשם רבניהם שעודדו את צאן מרעיתם להגיע בהמוניהם ובו בזמן כפו על זרועות הביטחון להסיר את כל המגבלות.
אחראית המדינה שההר הוא רכושה, שלמרות כל ההתראות לא פינתה מההר את כל המבנים והמתקנים שהוקמו עליו ללא כל רישיון וגזלו שטחים ניכרים ויקרים מן הציבור. אשמה גם הרשות המקומית שלא דאגה לסלק מן ההר את כל שלא אמור היה להיות שם. אחראים גם הממונים על הבטיחות, לרבות המשטרה, מכבי האש, שירותי הבריאות, שירותי הדת והרשות המקומית שהיו מודעים לסכנות אך כמערכות השלטון לא השכילו להתמודד עם הבעיה ועם לחץ מנהיגי החרדים ונסוגו בפני הלחץ תוך חשיפת ההמונים לסכנה במקום לחפש לה פתרון.
שום שיקול דעת
עצוב הוא שהמשטרה דווקא תכננה סדרים בהר, סדרים שאולי יכלו למנוע או לצמצם את האסון. ראוי היה להתיר עליה להר לכל קהילה בתורה ולפנותה מיד לאחר ההדלקה בכדי לאפשר לקהילה הבאה בתור לעלות. את הריקודים ראוי היה לקיים מחוץ למתחם עצמו.
המשטרה כשלה בהקמת מחסומים מיותרים ומבלי שהסיקה כל מסקנות מאסון ערד. בערד היו אשמים רבים, למן המארגנים שמכרו מחמת בצע כסף כרטיסים מעל ומעבר לקיבולת המקום ומעבר לאישור שניתן להם, ובעיקר המשטרה שפתחה רק שער יחיד לכניסה ולא פתחה את המעבר גם כאשר הצפיפות גאתה ובני-נוער החלו להחנק והיו לרמיסה.
בהר מירון היה מצב הפוך: המחסומים הוקמו כדי למנוע כניסת-יתר אולם משום-מה נחסמו בפני היוצאים. בשני המקרים הפיקוד הבכיר היה חסר והשוטרים פעלו כרובוטים מבלי לחשוב עצמאית ולמנוע אסון. הם חיכו להוראות המפקדים שלא ניתנו.
האירוע הזכיר לי אסון דומה: כאשר נורו מטיילים ישראלים על דיונה בראס בורקא בסיני בידי חייל מצרי ושכבו שם מתבוססים בדמם, ובהם חָבֵרַי כאחים לי השופט חמן פורה שלח ורעייתו אילנה ובתם צליל בת ה-12 ז"ל. החיילים המצרים מנעו מרופאים ישראלים שהיו למרגלות הדיונה לעלות, להציב חוסמי-עורקים ולהציל את חיי הַפְּצוּעִים בטענה שהם מצפים לפקודות מהמפקדים שישבו בראס סודר, מאות קילומטרים ממקום הרצח. הַכְּמִצְרִים היינו? האין לשוטר ישראלי שום שיקול דעת? כלום אינו מופקד קודם כל על שמירת הנפש?
נתניהו הרס את מנגנוני המדינה ובשל עיסוקיו האישיים לא הסדיר תחומים חיוניים רבים - החל מִאִי העברת תקציב המדינה, וכתוצאה העדר הקצבות מספיקות לצה"ל, למשטרה, ולמערכת הרפואה, כולל אי-הרחבת בתי החולים, צמצום תקני הרופאים והאחיות ועד מינוי שרים ופקידות בכירה משיקולים פוליטיים למרות שהאנשים שמונו אינם מתאימים לתפקידים הבכירים שהם נושאים בהם. הדבר בולט בשרים המרובים מדי שרק מפריעים זה לזה. המצב הזה ניגלה לאסוננו שוב באסון מירון.
טומאת המת
מפכ"ל המשטרה והניצב מפקד המחוז הצפוני נכנעו ללחצי החרדים ועסקניהם ופתחו את ההר להמונים. כך נכנעו גם מכבי-האש ושירותי הרפואה וְוִיתְּרוּ על הסתייגויותיהם ותכנוניהם אף שידעו שמדובר בחיי-אדם. בעוד שהמשטרה ניסתה בתחילה לצמצם את כמויות הנוהרים לקבר הנה שרת התחבורה, אותה
מירי רגב-נגף, הפנתה תוספת רכבות ואוטובוסים להקל על ההגעה למקום. דומה שלא היה כל תיאום בין המשרד לביטחון פנים ואוחנה לבין
משרד התחבורה ומירי רגב.
ראש הממשלה היה עסוק בתככיו להקמת ממשלה שתציל את כסאו ולא התפנה לברר מה הכינו ותכננו שריו לקראת האירוע הגדול במדינה. אולם מיד שנודעו ממדי האסון טס למירון במסוק צבאי ונתקבל ברוב רעש, מהומה ומצא בקעה להתגדר בה בהתרברבות בתרומת דם מול עדשות המצלמות ודמעות הציבור.
המשטרה ידעה על הסיכון הצפוי ובנתה תוכנית טובה למדי להגביל את כמות המשתתפים ולהעביר על ההר קהילה אחר קהילה. בפיקוד נכון ובשכל טוב. אפשר וכוח של 5,000 שוטרים היה די בו להסדיר בבטיחות את הטקסים. הייתה כאן שוב כניעה לחרדים, כמו בכנעה להם שהביאה לכשלון הלחימה בקורונה. אשר עלתה בקורבנות בנפש בעם ובעיקר במגזר החרדי.
בדת העברית הטומאה הגדולה ביותר היא טומאת המת ועד היום קיים איסור כניסה לכהנים לבתי הקברות. העלייה לקברים וההשתטחות עליהם היא מנהג פגאני המנוגד לדת ישראל. ושריפת הנרות תוך השלכתם לכבשן הנהוגה במספר מגזרים חרדים היא שריד לעבודת אלילים והקרבת זבחי מתים. לא בִּכְדִּי הועלם קבר משה רבנו בכדי למנוע עליה לרגל לקברו.
ביהדות לכל אדם, כאמור, יש קשר או גישה לשוכן מרומים בלי תווך של אפיפיור, הגמון, רבן או רב. בזה היהדות שונה למשל מן הקתוליות. קבר הרשב"י, ככל שזהו אכן קברו, הוא מקום חשוב אך לא קדוש. מתים מביאים טומאה ולא קודש. על כן קוברים מתים במרחק ידוע מן הישוב. במקרא נקבעה קדושה למקום מסוים, לרוב למעמד מסוים כמו בסיפור הסנה הבוער, קדושת הר המוריה ובעיקר קודש הקודשים במשכן. ביהדות אנשים אינם קדושים וקבריהם אינם קדושים.
ללא תיווך
רשב"י, האמורא הגדול, נחבא מפני השלטון הרומי שביקש את חייו בשל הוראת התורה שהפיץ. לפי המסורת הוא חי חבוי במערה שבע שנים תמימות מפני רודפיו. בכל הכבוד אין שחר לייחוס כתיבת ספר הזוהר לאמורא דגול זה. ספר הזוהר נכתב במאות השנים האחרונות ולמיטב ידיעתי אין לו כל זכר במשנה, בתלמוד או בספרות ההלכתית הקדומה.
גם הנסיעה לאומן היא מנוגדת ליהדות המצווה על יישוב ארץ-ישראל ובוודאי לא רואה בעיין יפה נסיעה לחג לחו"ל, השתוללות באומן [ולא אפרט] ונטישת המשפחות והקהילות בארץ. לא לזה התכוון רבי נחמן כאשר ביקש שיגיעו לקברו. בוודאי לא שינטשו בחג לצורך זה את ארץ הקודש ואת המשפחות.
הנצרות הנהיגה הדלקת נרות תמורת תרומה בכנסיות, ביהדות נהוג להדליק רק נרות שבת, נר הבדלה ובדורות האחרונים גם נר נשמה במועדים מסוימים.
עם כל זה - החסידות שינתה את פני הדת, לרוב לטוב, באמצה לחיקה את היהודים הפשוטים שלא למדו תלמוד ומדרשים וחשו התנכרות מצד תלמידי החכמים. אולם ההערצה לרבי והעלאתו למעמד של קדושה תוך ויתור על חשיבה עצמית ועל נטילת אחריות נוגדת את רוח היהדות המטילה מצוות על היחיד ומפנה תפילתו ליושב מרומים ללא תווכו של אדם אחר.
הרבה אמונות טפלות קנו להן שביתה בין חסידים וגם בין "מתנגדים", וכך אימצו את העליות לקברי גדולי רוח ביהדות, עד שבמגזרים מסוימים מתפללים למתים, כמו לרשב"י או לרב אבו-חצירא, במקום להתפלל ישירות לבורא עולם, דבר המזכיר את תפילות הנוצרים ל"קדושים" ש"הקדיש" הכנסיה. כל זה אינו גורע מחומרת האסון הנורא במירון אשר אמללה משפחות כה רבות. כל נפש בכלל, ובעיקר נפש יהודי יקרה לנו, בעיקר בדורותינו, דור או שניים אחרי השואה. חבל על דְּאָבְדִין ולא מִשְׁתַּכְּחִין וכביטוי העתיק: "תהא נשמתם צרורה בצרור החיים".
