הרתעה – ישירה ועקיפה
הרתעה ישירה - חשש ומודעות לפעילות שתסכן את חייהן של הנפשות העיקריות הפועלות והאינטרסים הבסיסיים שאותם הן מייצגות.
בלבנון: חשש לחיי מנהיגות חיזבאללה והפיקוד העליון של הכוחות המזויינים של הארגון; לצידו, חשש מפני אובדן התמיכה והגיבוי האירני כתוצאה מאחת משתי התפתחויות עיקריות: ניתוק הקשר עם אירן כתוצאה מפעילות ישראלית שתמנע את המשכו; הסתלקות אירן מתמיכה בהנהגה של חיזבאללה (ובארגון) כתוצאה מאובדן אמונה של אירן בתועלת שהיא עשויה להפיק מהמשך ההשקעות בארגון.
הרתעה עקיפה - חשש ומודעות לפגיעה קשה באינטרסים חומריים, מקורות מימון והכנסה ופגיעה ברמת ואיכות החיים כתוצאה משינוי תנאי הפעולה בחיים היום-יום.
בלבנון: הרס תשתיות, סגירת נתיבי תנועה, נמלים, גישה למקורות חומרי-גלם ופגיעה בסחר ובפעילות הפיננסית. כמו-כן, בלבנון נשענת פעילות חיזבאללה על האוכלוסייה השיעית, שחלקים משמעותיים שלה מתגוררים בדרום המדינה. הגבלות תנועה על האוכלוסייה האזרחית, או אילוצה לפנות אזורים שלמים במטרה להקל על חופש הפעולה הצבאי נגד הכוחות המזויינים של הארגון, מגדילים את פגיעותו ומפחיתים את יכולות התמרון שלו, אבל בהיותו ארגון טרור, שינוי המיגון והמיסתור שהוא יכול לקבל מהאוכלוסייה האזרחית, לצד שינוי מערכת היחסים עימה, הם פגיעה בנכסים אסטרטגיים של הארגון.
ההבדל בין עזה ללבנון, או בין חמאס לחיזבאללה במונחי הרתעה, מעוגן במטרות-העל של אירגונים אלה. חמאס-עזה הוא ארגון המכוון למלחמה בישראל. מטרתו במלחמה כזו היא חיסול המדינה היהודית והשלטת מדינת שריעה במקומה על כל שטחי ארץ ישראל המערבית ובשלב הבא, הרחבת השליטה גם לירדן.
חיזבאללה הוא מכשיר אירני. ככזה הוא נועד לשרת את המטרות הלאומיות של אירן, שעיקרן הוא רכישת שליטה על המזרח התיכון בין היתר באמצעות יצירת רצף קרקעי מאירן דרך הסהר הפורה – עירק, סוריה ולבנון עד לים התיכון, נוכחות ימית בים התיכון (לרבות נמלים "ידידותיים") וסגירת מעגל שליטה-השפעה דרומי, דרך "המיפרציות", סעודיה ותימן, לרבות שליטה על מפרץ סואץ ותעלת סואץ. מטרת-העל של אירן היא השלטת השריעה השיעית באיסלאם, בין היתר באמצעות יישוב מחדש של אוכלוסייה שיעית לאורך מסלולי השליטה וההשפעה הנ"ל. בלבנון, מהווה האוכלוסייה השיעית הקיימת יסוד להרחבת הנוכחות והשליטה ועובדה זו משתלבת עם כוחו הצבאי של חיזבאללה כחלק מההשפעה האירנית הכוללת.
חיזבאללה משולב בתוכניות המלחמה של אירן במיוחד בחזית הסורית, שהיא חוליה בנתיב הסהר הפורה הצפוני. במאבק הצבאי שמתכננת אירן נגד ישראל, היריב החזק ביותר שלה באזור שביכולתו להתנגד לתוכניות ההתפשטות המרחביות שלה, חיזבאללה הוא מרכיב חשוב "במעגל האש" שהיא בונה סביב ישראל, לקראת עימות צבאי אזורי כולל. מעגל זה כולל את: חיזבאללה, סוריה, ירדן, החותים בתימן וחמאס בעזה. מעגל האש מושתת על שתי תפיסות:
- שימוש מסיבי בנשק רקטי (תלול מסלול) מסוגים שונים, עוצמות שונות וטווחים שונים. יכולות החיזבאללה, החמאס והחותים, נובעות כולן מידע ואמצעים שמספקת להם אירן. כאשר ירגע ויתייצב המצב בסוריה, נראה גם שם שלוחה של יכולות אלה, עם אסד או בלעדיו.
- גיבוי של נשק גרעיני ליכולות הקונבנציונליות, מתוך הנחה שכיום קל יותר להגיע לכך מאשר יהיה בעתיד, כאשר תפוצת נשק זה תהיה רחבה יותר והניסיונות הבינלאומיים לבלום את תפוצתו יהיו אפקטיביים יותר. נשק גרעיני חשוב לאירן גם בשלב המתקדם יותר של תוכנית השיעיזצייה של האיסלאם, מאחר שתעמוד בעניין זה גם בפני איום של פקיסטן הגרעינית, הסונית.
מול ישראל, מכוונת אירן את מהלכיה ליצירת הרתעה משימוש ביכולות גרעיניות, בהתבסס על
הא-סימטריה בין המדינות בשטח ובאוכלוסייה. עד שתגיע ליכולת הגרעינית, סביר שאירן תתאפק מתקיפות ישירות נגד ישראל כחלק ממלחמת הכרעה אזורית ותסתפק בהתשה באמצעות לוחמה זעירה. ל"שרשרת האש" יתווספו מדי מספר שנים חוליות נוספות שכולן יחידות תת-מדינתיות, שתנסינה באופן זה לאָיין או לפחות לנוון את יכולתה של ישראל למצות את כוחה במאבק צבאי ישיר, מלא ופתוח נגדן. תכונתן המרכזית של חוליות אלה היא שאין הן מדינות, אינן חושבות כמדינות ואינן אחראיות כמדינות לשמירת "החוק הבינלאומי", החלטות המוסדות הבינלאומיים או חוקי המלחמה "שהמציא" המערב.
1 הכל מכירים בכך למעשה ולכן גם אין ניסיון ממשי בקהילייה הבינלאומית לחייבן לקיים תקנות אלה.
2 היחידים שמתייחסים עדיין ברצינות לבדיחה המשפטית הגלומה בהם, הינם חוגים אקדמיים ושמאלניים בישראל ובמערב הישנוני, שיסודות הגלות היהודית הממושכת עדיין מרכיבים 80% ומעלה מה- דנ"א שלהם.
ממשל אובמה היה לתומך נלהב של האימפריאליזם האירני, ולקראת סוף הקדנציה, הרחיב את מוטת האהדה גם לעבר האימפריאליזם הטורקי החדש של ארדואן. ממשל ביידן לא למד דבר משגיאות אובמה והולך בעקבותיו. להערכתי, חוגים בישראל מבינים, מגמות והתפתחויות אלה, אך אינם נערכים כהלכה להתמודד מולם. אם מבקשת ישראל להימנע ממציאות בה "תופתע" יום אחד על-ידי "מעגל האש" הפעיל כשהוא נשלט, מופעל ומתוחזק באופן שוטף ויעיל ע"י אירן, שחייבת היא להיערך לפריצתו עכשיו, כאשר הוא מתהווה, מתחזק ומשתכלל באין מפריע.
העימות הנוכחי מול חמאס נולד מתוך תוכנית רחבה יותר שמטרתה לאתגר את ישראל מבית באמצעות כוחות חלשים בהרבה מאלה של "מעגל האש" האירני.
3 בכל זאת נמצאה ישראל בלתי מוכנה למהלך צבאי כולל, שהוא חלק מתפיסת הרתעה והמנעה אסטרטגית כוללת. הישגי חמאס בלחימה זו, הופכים אותו למורה דרך לארגונים משניים במרחב כולו וליצירת היערכויות שתשרתנה את מטרותיהם הלוקליות. בדרך לשם, לא ימנעו מלשתף פעולה עם חמאס ושותפיו או עם גורמים אירדנטיים באיו"ש ובירדן נגד ישראל כאתנן לפיתוח יכולות משלהם ובבוא היום גם להשתתף ב"מעגל האש" הגדול יותר.
אחת התופעות המפליאות בעימות זה הייתה החופש הבלתי נסבל והבלתי מוסבר בו הפעיל חמאס את מערך הרקטות שלו -- עשרות מוקדים מהם מטחי טילים תוך דקות, מבלי שהותקפו אווירית או יבשתית ע"י נשק מדויק וממוקד על הציוד ומפעיליו שבהם בעוד הם משגרים. יירוט רקטה ע"י רקטה אחרת באוויר, הוא ללא ספק הישג טכנולוגי מרשים. ריסוק מתקני שיגור תת-קרקעיים, תוך כדי שהם משגרים וניטרול מפעיליהם - הוא תמונת ניצחון אולטימטיבית ויסוד להרתעה מעולה. היכן החשיבה הצבאית היוצרת?! אין לי ספק שלישראל הידע, האמצעים והאנשים שיכולים לחולל שינוי כזה עם חשיבה והכנה מראש.
4,
5
אחרי המחזות שחווינו ועודנו חווים בעימות מול חמאס, נקל לדמיין מה יהיה פרושו של עימות דומה נגד חיזבאללה. על כ-120,000 הרקטות והטילים שבידיו (ואולי יותר). אולי ראוי לומר כאן שהרתעה מצויה גם במה שצד אחד מאמין שהיריב מסוגל ויעז לעשות, היה ויקלע לעימות-כפוי או עימות-מונע. בנקודות אלה, אנו בעמדת חולשה מובהקת מול חמאס ומול החיזבאללה ודומיהם. פרשנים צבאיים רבים מדי, שלא רק הם אלא גם פרשנויותיהם יצאו כבר לדימוס, ממשיכים להזין את הציבור בסיפורי-עבר שאבד עליהם הכלח. לא פעם נדמה שלא האמת והחשיבה הצבאית הטובה מנחות אותם, אלא חשיבה פוליטית שכיום היא מסוכנת לעצם הקיום הלאומי שלנו (המהומות האחרונות מצביעות על כך בחרט אש על קירות רחובותינו וגופם של נפגעינו).
ישראל נתונה מזה עשור בקריסה גרביטציונית מבחינת מקוריות החשיבה האסטרטגית תוך כדי שהיא משלמת מס-שפתיים לעוצמה האדירה שהיא בונה ויודעת לתפעל, אך כושלת פעם אחר פעם במבחן המעשה בעומדה בפניו.
ראש ממשלה שקול וזהיר ורמטכ"ל צייתן הם נכס, אבל ראש-ממשלה שקול וזהיר מדי ורמטכ"ל שמכופף את המציאות לרצון המָרוּת הם – כל אחד לחוד ובוודאי שניהם יחד - סכנה קיומית!!! 