אינני שייכת לימין. אני, ויהודים רבים כמוני, תומכים בפתרון של 2 מדינות כדרך היחידה לסיים את הסכסוך. עד עליית הימין לשלטון בישראל הייתה המדיניות של רוב ממשלות מפלגת העבודה (מפאי לשעבר) תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. אבל, הערבים והפלשתינים דחו את כל ההצעות. בקיצור, עד עליית הימין לשלטון בישראל תמך הצד היהודי בפתרון של 2 מדינות והצד הערבי הוא שדחה את כל ההצעות ופעל לחיסול מדינת היהודים באמצעים דיפלומטיים וצבאיים. למשל, מלחמות 1948, 1967, 1973. חשוב שהדור הצעיר ידע את העובדות מפי היסטוריונית:
העובדות
1. זכותו ההיסטורית של העם היהודי בארץ זו הוכרה על-ידי 2 מוסדות בינלאומיים: חבר הלאומים ב-1922 והאו"ם ב-1947. חבר הלאומים העניק לבריטניה מנדט על הארץ כדי להניח את היסודות לבית לאומי ליהודים. החלטת האו"ם קבעה שהפתרון לסכסוך הערבי-יהודי הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות. אבל, המנהיגות הערבית-פלשתינית מסרבת עד היום להכיר בזכויות אלה אפילו על חלק מהארץ.
עד היום, גם כאשר הרשות הפלשתינית הייתה מוכנה להכיר במדינת ישראל, היא הייתה מוכנה להכיר בה רק כעובדה קיימת ולא כמדינת העם היהודי. ההנהגה הפלשתינית שוללת מהיהודים את זכות ההגדרה העצמית שהיא זכות של כל קבוצה בעולם. אחד ממנהיגי הרשות הפלשתינית אף טען שאין עם יהודי אלא רק דת יהודית ולדתות אין זכות למדינה.
מצד אחד טוען אבו מאזן שהוא בעד פתרון של 2 מדינות אבל, במציאות הוא ממשיך את מסורת הסירוב לפתרון מאז 1936/7 כאשר ועדת פיל הציעה חלוקת הארץ (הערבים דחו לפחות 6 הצעות מאז). אבו מאזן לא השיב בחיוב להצעת אולמרט כאשר היה ראש ממשלת ישראל ב-2008 אף שהודה בשיחה עם כתב ה"וושינגטון פוסט" שהצעת אולמרט הייתה טובה מזו שהוצעה לערפאת ב-2000 על-ידי קלינטון-ברק בוועידת קמפ דויד ב-2000. אבו מאזן דחה אפילו את הצעת אובמה-קרי ב-2014 אף על-פי שהנשיא אובמה היה תומך נלהב של הצד הפלשתיני והיה ביחסים מתוחים עם נתניהו.
יתר על כן, הרשות הפלשתינית מנהלת באונסקו מאבק נגד הכרה במקומות הקדושים ליהדות בארץ ישראל במטרה למחוק כל זיקה בין הארץ הזאת לעם היהודי. כך התקבלו החלטות בעזרת מדינות האיסלאם ומדינות אנטישמיות שקבר רחל, הר-הבית ואפילו הכותל המערבי אין ביניהם ובין היהדות כל קשר. החלטות אלה עומדות בניגוד לעובדות ההיסטוריות שניתן לבדקן בהיסטוריוגרפיה של הארץ, לאו-דווקא על-ידי היסטוריונים יהודים.
בקיצור, המדיניות של הרשות הפלשתינית היא לתמוך באנגלית בפתרון של 2 מדינות אבל, לנהל מאבק נגד ישראל בכל המוסדות הבינלאומיים במטרה להביא לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של קיומה, מצד אחד ושלילת עצם קיומה של ישראל בתוכנית הלימודים, בטענה שזוהי אדמה ערבית שנגזלה ע"י היהודים, מצד שני.
2. האג'נדות הפלשתיניות לגבי הקשר ההיסטורי של הערבים-המוסלמים לארץ זו - בחוגים פלשתינים נוסחו מספר אג'נדות כדי לבסס את זכותם ההיסטורית של הערבים על הארץ הזאת:
האג'נדה הכנענית - הטיעון שהערבים-הפלשתינים הם צאצאי הכנענים לא זכתה להצלחה.
האג'נדה על הכיבוש וההתנחלות הערבית ב-640 - הטיעון הוא שב-640 כבשו הערבים את הארץ והתנחלו בה ומאז, מזה 1,481 שנים הארץ שייכת לערבים והיהודים גזלו אותה מהם מאז הצהרת בלפור ב-1917.
האג'נדה שזכתה לפרסום בסיפרו של הישראלי שלמה זנד מ-2008 - הכירה בעובדה שבעבר הרחוק גרו פה יהודים. אבל, בניגוד ל"מיתוס הציוני" הטוען שהרומאים היגלו את היהודים לפני 2000 שנה, טוענת התזה הזאת שהם כלל לא הוגלו אבל, כאשר הערבים כבשו את הארץ ב-640 היהודים לא רצו לשלם את "מס הכופרים" והעדיפו להתאסלם. לכן, הפלשתינים הם צאצאי היהודים והארץ שייכת להם. היהודים החיים כיום, על-פי תזה זאת, אינם צאצאי היהודים הקדמונים אלא צאצאי מתגיירים. תנועת ההתגיירות החלה עוד בתקופה הרומית ונמשכה גם לאחר מכן. בסיפרי: "מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל", הוצאת כרמל הוכחתי מתי ואיך חוסל הרוב היהודי.
3. מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ - בשני כרכים של סיפרי הוכחתי מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ. הכותר של הספר: "מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י". הכרך הראשון עוסק בשנים 640 - 1914 והכרך השני עוסק בשנים 1918 - 1948.
התזה של הספרים: על-פי המחקרים שהובאו בספרים מתברר שאחוז משמעותי מערביי ארץ ישראל(פלשתינה) הם צאצאי מהגרי עבודה שהגיעו לארץ מארצות ערב והאיסלאם, תחילה בטיפטוף אטי ומשלהי המאה ה-19, בשנים האחרונות של שלטון הכיבוש העות'מאני ובתקופת שלטון המנדט הבריטי במספרים גדלים והולכים.
כוח המשיכה של הארץ נבע מהשקעות הון יהודיות (למשל, רוטשילד) ונוצריות (למשל, הטמפלרים) ומהשקעות של התנועה הציונית וממשלת המנדט שפיתחו את הכלכלה ויצרו אפשרויות תעסוקה מגוונות ורמת חיים גבוהה מאלה שבארצות ערב והאיסלאם.
לסיכום, רוב הערבים והמוסלמים הם צאצאי מהגרי עבודה שנכנסו לארץ בשלהי התקופה העות'מאנית, חלקם בהזמנת השלטון העות'מאני, ואחרים שניצלו את העובדה שהאימפריה העות'מאנית הייתה יחידה אחת ללא גבולות, או הסתננו לארץ בתקופת המנדט, תוך העלמת עין של השלטון הבריטי. לאור המציאות הזאת ובשל הצורך לסיים את הסכסוך, שכבר לקח קורבנות רבים משני הצדדים, הפתרון הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות ומתן שוויון אזרחי לערבים במדינת ישראל וליהודים במדינת פלשתין.
