דיון סוער במיוחד שנערך ב-"דויל אירן", הפרלמנט האירי, עסק בשיחות השלום והמצב בצפון אירלנד. במהלך הדיון טען חבר הפרלמנט מרטין מק'גינס כי הוא "יצטרך להתייעץ עם הזרוע הצבאית של ה-IRA בקשר להצעות הללו". ההיתממות בה אמר מק'גינס את הדברים הייתה מקוממת, ובכלל, המשחק הכפול ששיחק התחיל לעלות לכולם על העצבים. כולם ידעו שמק'גינס, נציג מפלגת "שין פיין" בפרלמנט, הוא למעשה טרוריסט. כולם ידעו שהוא עסק אישית בפעילות טרור ואף עמד בשלב מסוים בראש ה-IRA. כולם גם ידעו ש-"שין פיין" היא לא יותר מאשר שם מכובס ל-IRA באיצטלה פוליטית לגיטימית לכאורה. לא היה שום טעם לכחד. כעת, דווקא בדיון הזה, שני הכובעים בהם נהג מק'גינס להופיע על במת הפוליטיקה האירית נראו מטופשים ומבזבזי-זמן להפליא. "בחדר השירותים יש מראה, אם אתה אכן מעוניין להיפגש עם ה-IRA ולשאול מה הם חושבים", הטיח חבר הפרלמנט בריאן קוואן בנציג ה"שין פיין", וסיכם את מה שכולם ידעו. נזכרתי באנקדוטה הזו כשצפיתי בהצהרתו של נפתלי בנט על הקמתה של "ממשלת שינוי" בראשותו. משמעותה האמיתית של ממשלה זו, מעבר למילים היפות על אחדות וייצוג שווה לכולם, הינה מתן לגיטימציה לתומכי טרור. בנוגע לעמדותיו הפוליטיות האמיתיות של מנסור עבאס, אשר הולך להיות שר באותה ממשלת שינוי, אין כאן המקום להאריך. פשוט תעצמו את העיניים בפעם הבאה שאתם שומעים את עבאס נואם, ותשמעו את חסן אל-בנא. צירופו לקואליציה של עבאס, איש "הקו הפרגמטי" של התנועה האיסלאמית (הלא היא הספין-אוף המקומי של "תנועת האחים המוסלמים" האנטישמית), הוא ליקוי מאורות מוסרי שהשלכותיו הקטסטרופליות על ביטחונה של מדינת ישראל אינן ניתנות להערכה מדויקת כרגע. המגמה הכללית אליה אנו נכנסים סובבת סביב מילת המפתח "לגיטימציה". הענקת חותמת כשרות לכל מי שתומך בגלוי ובמוצהר בפעילות טרור כאמצעי להשמדתה של מדינת ישראל, החל מהפרופסור באוניברסיטה, דרך האחות בבית-החולים וכלה בנהג המונית ועובד הסופרמרקט. את תוצאותיה של לגיטימציה זו כבר ראינו במהלך מבצע "שומר החומות", כאשר צירופו של עבאס לממשלה היה עוד רק בתיאוריה. כבר אז, נתפסו הגישושים הקואליציוניים המצערים הללו כסמל החולשה האולטימטיבי של המדינה היהודית, וכאות לשעת-כושר עבור עשרות אלפי "צעירים" לצאת ולמוטט את המדינה הציונית הרעועה באמצעות גל נחוש והחלטי של אנרכיה איסלאמיסטית פח"עית. יש לקוות שלא כך יהיו פני הדברים, אבל בקצב הזה, "ממשלת השינוי" הולכת להפוך את אוסלו לטיול בפארק. הכשרת שרץ-הטרור שמייצג מנסור עבאס דרשה מידה רבה של לוליינות סמנטית מראשי המפלגות אשר פעם, לפני בערך כחודש, עוד היו יכולות להתהדר בכינוי "ציוניות". בעוד עבאס לא זז כמלוא נימה מעמדותיו האיסלאמיסטיות ה"פרגמטיות", לכאורה, הרי שחברי מפלגות הימין שחברו אליו הופשטו עירום ועריה מכל הערכים עליהם ביססו את חייהם הפוליטיים, ובחלק מהמקרים אף את חייהם האישיים. הבישול האיטי שעבר הציבור הימני בישראל בכדי למנוע ממנו לזנק בבהלה מסיר פוסט-הציונות המהביל בו הוא מתבשל כבר שלושה עשורים, הגיע למסקנתו הסופית עם נאומו ה"אופטימי" של בנט. כעת יוגש ציבור זה, אשר הולך שולל על-ידי נבחריו, כמנה ראשונה בסעודה חגיגית המסמלת את סופה של המדינה. ביידן, הפרוגרסיביים והאייתולות באירן כבר מחככים את ידיהם בציפייה. ואולי, בכל זאת, יש משהו אחד חיובי בכך שמנסור עבאס יהיה שר בממשלה. מעתה והלאה, כל אימת שחברי הקבינט הביטחוני יודיעו על כוונתם "להכות בטרור", יוכלו כל אותם שרים יוצאי מטכ"ל לנתר מכורסאות עור-הצבי שלהם ולהשתלט בכוח על מנסור עבאס. "אוסקוט!" ירעים מישהו מאותם "לשעברים" בקולו, תוך שהוא קושר את עיניו של עבאס בפלנלית. או אז יובהל עבאס אחר כבוד החוצה מהמליאה, כשהוא עקוד באזיקונים ונישא על גבי אלונקה. כמובן שכמו בכל מלחמה בטרור שמתנהלת במזה"ת, ירופד גופו של עבאס בטרם ההסתערות בדולרים אמריקנים ובכספי תרומות מהאיחוד האירופי, לבל יאונה לו כל רע. זה בטוח יעלה למשלם המיסים הישראלי פחות מאשר עוד "שומר חומות", הלא כן?