X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
היינו יושבות ליד האורחים ומביטות בפרוסות שפרסה אימא לאורחים ביד רחבה. גם אנו רצינו לטעום מהעוגה הטעימה והריחנית הזאת, אך אימא הביטה בי, הבת הבכורה, במבט שאינו משתמע לשני פנים שאמר: "לא לגעת! העוגה היא עבור האורחים"!
▪  ▪  ▪
כמו ילדים [צילום: שמחה סיאני]

שבתי ביום שישי הביתה מקניות אחרונות לשבת, החניתי את מכוניתי בחניון הפונה לטיילת המסילה ולא יכולתי שלא לראות מחזה מלבב.
מדי פעם אני רואה אותו, גבר צעיר ונאה, בסביבות גיל 35 שנים, עיניו כחולות, זוהרות, וחיוך נחמד נסוך על שפתיו..., לעיתים הולך לאיטו ומסמס בפלאפון ביד אחת ובידו השנייה אוחז בעשר רצועות עור אליהן קשורים עשרה כלבים, גדולים וקטנים. ניחשתם נכון! האיש הוא "שמר כלב" ויש הקוראים לו: "דוגי סיטר". הכלבים הולכים אחריו בשקט, מדי פעם מתעכבת החבורה, עת כלב רוצה לעשות את צרכיו, ואז הוא לוקח את כל החבורה לצד המדרכה ומחכה עד שהכלב יסיים... ואוסף את מה שהפריש לתוך שקית ניילון שהייתה קשורה מבעוד מועד לפרק ידו, וממשיך ב"מסעות הכלב העשירי".
פעם אחת ראיתיו הולך איתם בטיילת ה"מושבה הגרמנית". כנראה שהיה צמא ועמד עם כל הכלבים בצד הדרך. הוא השחיל את עשר הרצועות לצינור המים הצהוב של העירייה, חצה את מסלול הטיילת ושתה ממתקן המים שניצב שם.
הייתם צריכים לראות את הכלבים. כולם כאחד הביטו בו בעיניים ערות והתבוננו בו איך הוא שותה. שני כלבים בחבורה כנראה דרכו זה על רגלו של זה, והקטטה ביניהם החלה. שאר הכלבים הביטו בשניים, וכמו ששני אנשים בקבוצה רבים זה עם זה ובאים חברים מהקבוצה לעשות "שולם" ביניהם לפני שהשניים יהיו "ברוגז", כך קרה עם הכלבים. הנביחות התפשטו ביניהם וקמה מהומה רבה..., והאיש שלנו שותה מים בנחת. כשרבו הנביחות, הזדקף הלה ו"זרק" גערה לכלבים ממקום עומדו, הם הסתובבו לעברו והחלו משתתקים אחד אחד, מלבד שני הניצים שהמשיכו לנבוח אחד על השני.
האיש סיים לשתות, הוריד את הרצועות אחת אחת מצינור המים הצהוב ואחר כך עמד והביט בעיניים זועמות בעיניי שני הכלבים הניצים במשך דקה תמימה! הם הרכינו ראשיהם ורטנו חלושות. היה זה רק מבט, ללא מילים, כאילו אמר להם: "תתביישו לכם! אתם לא יכולים להתנהג יפה כשאני שותה מים ועוזב אתכם לרגע"? והאמינו לי, הם הבינו והלכו אחריו בשקט, כמו כבשים אחרי הרועה. לא נדחפו ולא דרכו יותר זה על רגלי זה. אחרי מספר צעדים, עצר את החבורה על המדרכה הרחבה, ובטרם יחצה עמם את כביש עמק רפאים הסואן, ליטף את ראש כל אחד מהם. תחילה, את ראשי הניצים ואחר כך את ראשי כל הכלבים, כאילו אמר: "סלחתי לכם ואני אוהב אתכם". הקטע הזה היה כל כך יפה ומרגש..., עד שניקוו דמעות בעיניי עת ראיתי כמה כלבים שליקקו את אצבעות ידו המלטפת, כמו השיבו לו אהבה.
צפיתי במחזה ואמרתי לעצמי: לעיתים, אין לנו צורך במילים, בגערות..., מספיק מבט עיניים אחד, מבט חודר המביע הכול!
עיניים מדברות
ואם ב"עיניים מדברות" עסקינן, אני שוב נזכרת באמי המנוחה, חנה. כבר סיפרתי לכם שגרנו בשכונת "נחלת צבי" בירושלים בחדר קטן אחד: אימא, שרה'לה אחותי הקטנה ואני. אבא נפטר בעודנו פעוטות. כשהיו באים אלינו אורחים, הייתה אימא אופה את עוגת התפוזים המפורסמת שלה בסיר האפייה העגול. העוגה הייתה כה רכה ואוורירית, שהייתה עולה ותופחת עד לשפת הסיר. כל הבית היה נמלא מניחוחה של זו וגרם לשרה'לה ולי לטלל (להטיף ריר - בתימנית).
הרבה כיבוד לא היה לאמא להגיש לאורחיה והעוגה הטעימה הזאת, כיכבה תמיד על שולחן האורחים. היא הונחה אחר כבוד בצלחת שטוחה ומהודרת מפורצלן שנתנה לה במתנה הגברת אמילי הלפרין, בביתה שימשה אימא כסוכנת בית שנים רבות. גם קערת פירות הניחה אימא לפני אורחיה, קערה שהייתה בדרך כלל מונחת על ארון הבגדים הגבוה, ולא חלילה משום שלא רצתה שנאכל פירות, והרי עבורנו קנתה אותם, אלא... טוב, את הסיבה לכך אספר לכם בהזדמנות קרובה.
היינו יושבות ליד האורחים ומביטות בפרוסות שפרסה אם לאורחים ביד רחבה. גם אנו רצינו לטעום מהעוגה הטעימה והריחנית הזאת, אך אימא הביטה בי, הבת הבכורה, במבט שאינו משתמע לשני פנים שאמר: "לא לגעת! העוגה היא עבור האורחים"!
אחרי מבט כזה, לא ההנתי ליטול פרוסה מהעוגה. שרה'לה, אחותי הקטנה, עשתה תמיד מה שאני עושה ואף היא לא הושיטה ידה לעברה. ישבנו ליד האורחים והבטנו בהם בעיניים כלות, איך נעלמות בחלל פיהם פרוסות העוגה אחת אחרי השנייה, ולא נותר לנו אלא לשבת ליד האורחים ולשתות מכוסות התה הטעים שאימא הכינה לנו, כי היה ממותק בדבש. לאורחים הגישה אימא קפה שחור עם חוו'ייג' קפה (שהכיל: הל, ציפורן, זנגוויל וקינמון, כולם טחונים עד דק ומעורבבים בכמות המתאימה).
האווירה הייתה נעימה והשיחה קלחה. מדי פעם שאלו אותנו האורחים שאלות על אודות בית הספר, הגן והחברים בשכונה..., עליהן השבנו בביישנות. וכששאלו מדוע אף אנו לא טועמות מהעוגה, הבטתי באמי ובמבט המיוחד שהופיע שוב בעיניה ואמרתי: "אנו אוכלות עוגה רק אחרי האוכל, שלא יתקלקל לנו התיאבון". כך אמרתי, ושרה'לה הקטנה הנהנה בראשה לאות הסכמה.
אימא חייכה לשמע התשובה והאורחים צחקו וליטפו את ראשינו. נטלנו קוביית סוכר, הנחנו אותה על הלשון ושתינו את התה, כפי שנהגו ההלפרינים לעשות בביתם ואף אנו אימצנו מנהג זה.
כשעזבו האורחים את ביתנו, הזדרזה אימא לסדר את השולחן, לפנות את הכלים והצלחות..., אך השאירה על השולחן את חתיכת עוגת התפוזים שנותרה בצלחת הפורצלן. היא שבה מהמטבח, נושאת בידיה שתי צלוחיות קטנות ומזלגות קטנים, ופרסה לנו פרוסות עבות מעוגת התפוזים הריחנית. עתה היו עיניה רכות, כעיניי לאה, ומבטה ליטף את פנינו באהבה. אכלנו בשקיקה את העוגה, אך בנימוס ובפה סגור, כמו שאמא לימדה אותנו.
ובכן, למדתי אף אני ברבות הימים "לדבר בעיניים", כמו אמי המנוחה וכמו אותו "שמר כלב" והאמינו לי רעיי, שעד היום מבט זה שלי, ללא אומר, מביע הכול, יותר מאלף מילים!
[ר' רשימה שלי בניוז 1 "מבט הורג"].

תאריך:  03/06/2021   |   עודכן:  06/06/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אברהם הללי
בטרם אתה פותח במלחמה נגד אויבך, דע מי הוא ומה כוחו בטרם תכנס למלחמה ויותר מה נצטוה ישראל לפני מלחמה לקרוא לאויב לבחור בדרכי שלום
יוני בן-מנחם
מנהיג חמאס יחיא סינוואר מתגרה בישראל כשהוא מנצל את המצב הפוליטי הרגיש בישראל ואת המגעים לייצוב הפסקת האש כדי להתחמק מחיסול על-ידי צה"ל. גורמים בכירים בישראל אומרים כי ידיה של ישראל כבולות כרגע מבחינה מדינית אך סינוואר הוא "בן מוות" שיחוסל בעיתוי המתאים
דן מרגלית
אם שקד אינה רוצה וחותרת לטרפד את הקמת הממשלה המאחדת - דבר לא יעזור    היא כדג במים בהתרחש מאבק פוליטי-אישי
רפי לאופרט
נתניהו ובנט, שני ראשי החץ המאפיינים את המאבק הפוליטי המתנהל עתה על הקמת ממשלה בישראל. ערב הצורך ללכת לבחירות חמישיות, שניהם כמעט באותו מרחק מעמדת ניצחון או הפסד. ההכרעה תיפול על חודו של ויתור ועיתויו. אצל נתניהו אזלו הגימיקים, אבל לא הטירוף לנצח. אצל בנט נחלש הטירוף לנצח, אבל לא קפאה ההבנה על חשיבותה של גמישות ברגעי הכרעה. שניהם אינם בעמדת ניצחון, אבל בנט רחוק יותר מעמדת המפסיד
ציפי לידר
ממשלה שיסודה בשנאה וקנאה לביבי היא ממשלת שנאה, ולא ממשלת שינוי    סער בכישלונו בפריימריז לליכוד יכול להפנות אצבע מאשימה רק לעצמו    ולקינוח פסוקו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il