לאחר 100 ימים בתפקיד, ג'ו ביידן נראה חסר מעצורים ובן-דמותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא העביר חבילת סיוע של 1.9 טריליון דולר למאבק בקורונה וממשלו גיבש תוכניות להשקעה של טריליוני דולרים בתשתיות, איכות הסביבה ורווחה. אבל מאז התרחש רק מעט וההתקדמות נבלמה – מנתח אקונומיסט. התוכניות הגדולות שלו עלולות הפוך לתיאורטיות.
הגורם המרכזי הבולם את ביידן הוא הפיליבסטר – הכלל המחייב רוב של 60 סנאטורים כדי לקדם את רוב החקיקה; לדמוקרטים יש רק 50, מה שמותיר אותם עם שלושה פתרונות אפשריים. האחד: לשאת ולתת על תוכניות מצומצמות יותר שיזכו בתמיכה רפובליקנית – אך עלולות לאבד את תמיכת השמאל בקרב הדמוקרטים. השני: להקטין את התוכניות לכאלו שניתן להגדירן כתקציביות, ואזי די ברוב רגיל (50 הסנאטורים והקול המכריע של קאמלה האריס) – תוך ויתור על צעדים מהותיים כמו קידום אנרגיה נקייה. השלישי: לבטל את הפיליבסטר ברוב פשוט – אך התנגדותו של הסנאטור הדמוקרטי ג'ו מנחין מורידה אותו מעל הפרק.
בנושא התשתיות, ביידן נראה כחותר לפתרון הראשון. מנחין, השמרן ביותר בין הדמוקרטים, דורש הסכמה דו-מפלגתית. הבית הלבן פעל במרץ להשיג הסכמה כזאת וניהל במשך שבועות מו"מ עם הסנאטורית הרפובליקנית שלי מור-קפיטו, אך הן קרסו בשבוע שעבר. כעת המו"מ הוא עם קבוצה אחרת של סנאטורים, וגם הוא עלול להימשך זמן רב. הדבר מלמד על-כנות הצהרותיו של ביידן בדבר רצונו בדו-מפלגתיות ואחדות, אך הוא גם צריך להגשים את שתי תוכניותיו, בהיקף כולל של 4 טריליון דולר.
אם היה לו מסלול ברור להעביר אותן בקונגרס, ביידן כבר היה עושה זאת. לא היו לו נקיפות מצפון כאשר העביר את חבילת הסיוע ברוב דמוקרטי בלבד (כחלק מן התקציב), אבל המתונים בסיעתו הרבה פחות נלהבים לאפשרות של שימוש באותו מסלול לצורך חקיקה רגילה.
מבט על הוויתורים שכבר עשה ביידן מספקת תחזית מועילה. ההצעה האחרונה של מור-קפיטו הייתה 330 מיליארד דולר – אפילו לא 20% מהתוכנית הראשונה של ביידן (התשתיות). הנשיא הציע לחתוך את תוכניתו לטריליון דולר ולהוריד מעל השולחן את העלאת מס החברות מ-21% ל-28%. ההצעה הנוכחית של קבוצת הרפובליקנים היא 579 מיליארד דולר, ולא בטוח אם היא תזכה בעשרת הקולות הדרושים. הדיונים על התוכנית השנייה (הרווחה, החינוך והבריאות) קרסו לחלוטין. אפילו אם תושג פשרה כלשהי, צפויים קשיים. הדמוקרטים המסורים לשינויי האקלים עלולים להתנגד לכל פשרה שלא תכלול אנרגיה נקייה. "אין אקלים – אין עסקה", הבהיר הסנאטור אד מארקי. גם בבית הנבחרים, בו יש לדמוקרטים רוב של עשרה צירים בלבד, יכול האגף השמאלי של המפלגה לטרפד כל הסכם שכזה.
יתר האג'נדה של ביידן נראית מסופקת עוד יותר. חוק זכויות ההצבעה, התשובה הדמוקרטית למגבלות שמטילים הרפובליקנים בשורה של מדינות ולאיום הטראמפיזם, שבק חיים בשל התנגדותו של מנחין. הלה מוכן לתמוך בחוק מוגבל יותר, אבל לנוסח זה יש תמיכה של סנאטורית רפובליקנית אחת בלבד. כאמור, מנחין מתנגד גם לכל החלשה של הפיליבסטר, למרות האירוניה לפיה די ברוב רגיל כדי למנות שופט לבית המשפט העליון – אך לא כדי להעביר חוק, שולי ככל שיהיה. גם הסיכוי להגיע לפשרה בנוגע לחוק לפיקוח על הנשק אינו גדול, בשל התמוטטות השיחות בין הסנאטורים ג'ון קורבין וכריס מרפי.
אין זה אומר שביידן לא יצליח להעביר דבר, מוסיף אקונומיסט. הסנאט אישר בשבוע שעבר 250 מיליארד דולר לשיפור ההתמודות עם סין. חוק להשקעת 547 מיליארד דולר בתשתיות עשוי לעבור בקרוב בתמיכה רפובליקנית. יו"ר ועדת התקציב, ברני סנדרס, מתכנן להתחיל בשבועות הקרובים את הליך העברת החוקים בצמוד לתקציב, אבל מהלך זה יאפשר להעביר רק חלק מהאג'נדה של ביידן – ולא את זכויות ההצבעה והפיקוח על הנשק.
המפלגה השלטת בדרך כלל מאבדת מכוחה בבחירות האמצע. לנוכח הרוב הקטן שלהם בשני הבתים, הדמוקרטים עלולים לאבד אותו באחד מהם או אפילו בשניהם. במקרה כזה, ביידן לא יוכל להשיג כמעט דבר במחצית השנייה של כהונתו. בדרך כלל, מפלגת המיעוט תוקפת חקיקה בלתי פופולרית של מפלגת הרוב, כמו אובמהקר של ברק אובמה וקיצוצי המס של דונלד טראמפ. לעומת זאת, הרפובליקנים יתקשו לתקוף את תוכנית הסיוע שהמטירה כסף על האמריקנים. מצבה של מפלגת השלטון גם טוב יותר כאשר הכלכלה בצמיחה. אם המצב יימשך כך, הוא עשוי לקזז בקלפי את חוסר יכולתו של ביידן לממש את מלוא מדיניותו.
יהיו אשר יהיו התוצאות, מסכם אקונומיסט, הקונגרס עשוי לסגת בקרוב להתנהגותו הישנה: חקיקה רק אם אין ברירה וכאשר הוא עם הגב לקיר בשל לוחות זמנים (כמו מניעת סגירה של הממשל בשל העדר תקציב או עלייה בתקרת החוב). זו אכן חזרה לנורמליות – אם כי לא זו לה קיווה ביידן.
