יש בהם שנאה והיא מנצחת (בינתיים)

ממשלת בנט/לפיד נולדה בחטא, שכן הרוב המזערי שאפשר את הקמתה, הושג על-ידי הונאת ציבור הבוחרים. הואיל וזו ממשלה שהוקמה בדרך לא לגיטימית, וכיוון שאינה מייצגת את רצון רוב העם, אין לה זכות קיום וככל שתסתלק או תסולק מחיינו מוקדם יותר ותוחלף בממשלה לגיטימית, כן ייטב. במבט רחב יותר, הקמת ממשלת ה"ריפוי" הייתה רק שלב אחד מתוך תוכנית סדורה שמתגלגלת במקומותינו שנים רבות ומטרתה המוצהרת היא להפיל את שלטון הימין: לכפות על ישראל הקמת מדינה פלשתינית מצד אחד ולהחזיר את ההגמוניה ל"ישראל הראשונה" מצד שני. קבלני הביצוע של תוכנית "שלום על ישראל" ("the final two states solution") הם גורמים מקומיים, אבל הכוח המניע והמשאבים שעומדים מאחוריהם הן מדינות אירופה, הדמוקרטים בארה"ב והעולם הערבי. מה שהחל במסווה של ביקורת פוליטית לגיטימית הפך כבר לפני שנים למסע הכפשה ארסי כנגד נתניהו והימין בתקשורת, המשיך במסע דיג שבו מקורבים של בנימין נתניהו התבקשו לספק "חומרים מפלילים" נגדו, עבור דרך חקירות לא חוקיות שנפתחו ונערכו ללא אישור ובניגוד לחוק, וראיות פסולות שהושגו באמצעות שיטות חקירה מבהילות בסגנון השטאזי הכוללות הדחת עדים, הדלפות לא חוקיות, המצאת עבירות חדשות בספר החוקים יש מאין, תפירת תיקים, הסתרת ראיות מזכות ובידוי ראיות. בדרך לבית המשפט, הפרקליטות, לכאורה, חצתה כל רמזור אדום, נסעה בכול דרך ללא מוצא ודרסה כל בדל של צדק או הגינות שעמדו מולה. כל האמצעים הפכו כשרים בדרך אל המטרה ה"קדושה" וכמעט כל גורמי הכוח בממסד ובאליטות חברו יחד להשגת ההפיכה המשפטית/שלטונית, מי במעשה ומי בשתיקה, הכל כדי להוריד מהשלטון את הימין ואת נתניהו. חלק מהמשתתפים דחפו את העגלה במו ידיהם וחלק רק טיפסו עליה תוך כדי נסיעתה: על עגלת האיחוי והריפוי הצטופפו יחד כל המי ומי של ישראל: שוטרים, פרקליטים, שופטים, תעשיינים, בוגרי סיירת מטכ"ל ובוגרי ישיבות. אגב, במשחק השחמט הזה, נפתלי בנט, אינו המלך, אלא סתם בובה על חוט לשימוש חד-פעמי. להשתמש ובקרוב לזרוק. לכן אין לי שמץ של אמון בממשלה הזו ואני מייחל לנפילתה בקרוב. אין לי כמובן גם טיפת אמון בהבטחותיו של נפתלי בנט שכבר הוכיח שהוא מפר הבטחות סידרתי וחסר בושה. עבורנו האזרחים ממשלת בנט/לפיד היא באמת ממשלת אין ברירה כי היא נכפתה עלינו בניגוד לרצוננו ואנחנו שבויים בידיה לטוב ולרע. יותר ממחצית אזרחי ישראל הם בני ערובה בידיו של אדם לא אמין ומלחכי פנכה חסרי חוט שידרה אידאולוגי שנוהים אחריו ומלקטים טובות הנאה שלטוניות מתוך כף ידו. מצד שני אני באמת מאחל לממשלה הצלחה כל עוד היא מכהנת.

רצון העם

גם אם זו אינה הממשלה שלי זו עדיין המדינה שלי ואני חפץ בטובתה. אבל כל זה בתנאי אחד. אם זו אכן ממשלת אין ברירה, כפי שטוען בנט; ממשלה שנועדה לחלץ אותנו מלופ אין סופי של בחירות וכאוס פוליטי, הרי שאין לה מנדט מוסרי לקבל החלטות משמעותיות עבור תושבי ישראל. לכול היותר היא יכולה לשמש ממלאת-מקום או גשר. שלב מעבר לקראת ממשלה לגיטימית שתיבחר בעגלא ובזמן קריב וברוב אמיתי ודמוקרטי. אלא שמדינה לא באמת יכולה לעמוד במקום וממשלה לא יכולה לעמוד מנגד ולהימנע מהכרעות. ממשלה חייבת לקבוע מדיניות וסדרי עדיפות, להכריע בסכסוכים בהתאם להשקפת העולם של חבריה, למנות פקידים כדי לממש מדיניות זו ולהקצות משאבים למימושם. וכאן הבעיה העיקרית: לא זו בלבד שקווי היסוד של הממשלה אינם מייצגים את רצון העם, היא גם אינה מסוגלת ליישם את אלו שכן מוסכמים. הממשלה הזו גם לא דמוקרטית וגם אימפוטנטית. בנט הבטיח שהממשלה תימנע מלהכריע בדברים שנויים במחלוקת, אבל "אין דברים כאלה". חוק איחוד משפחות, הסדרת ההתיישבות הצעירה, ההתעצמות האירנית ואלפי נושאים אחרים לא יכולים לחכות לממשלה הבאה ומחייבים תשובה מיידית. גם אם מישהו עדיין מאמין בטוהר כוונותיו, בנט הוא ראש ממשלה בלי סמכויות ובלי רוב מוצק וממשלתו נתונה לסחיטה קבועה של מפלגות קצה אנטי ציוניות. הסנקציה היחידה שבנט יכול לנקוט הוא לפרק את הממשלה ואת זה הוא כנראה לא יעשה. "באנו לעבוד" אמר בנט וצדק חלקית. השמאל באמת בא לעבוד וליישם את השקפת עולמו, בנט לעומת זאת, בא "לעבוד עלינו". כי עבור ימינה הממשלה נועדה לספק אך ורק מאוויים אישיים ופוליטיים. האסטרטגיה הכמעט יחידה שלה היא לשרוד ולהימנע מבחירות. בעוד שגוש השמאל מסתער על משרדי הממשלה ולא מפחד מבחירות חמישיות, בנט וסער חוששים לעורם ולעתידם. וזה מעלה את השאלה: האם יש לחברי ימינה קווים אדומים? האם קיים משהו שעליו לא יוותרו בשום תנאי? האם נותר אצל ימינה משהו שאינו למכירה? בינתיים לפחות נראה שהדבר היחיד החשוב עבור נפתלי בנט הוא לייצב את הממשלה ועל כל היתר הוא מוכן להתפשר. ומה לגבי ריפוי? אם חשבנו שהממשלה החדשה תתמקד בעשייה ותניח לנתניהו, התבדנו. עוד לא חלפו יומיים מההשבעה וכבר התפרסמו כתבות שנתניהו שורף מסמכים בבלפור, שקיימת כוונה להקים ועדת חקירה לחקר הצוללות, שערב העזיבה בבלפור הזמינו משקאות ב-6,000 שקלים על חשבון המדינה ושנפתלי בנט נתן אולטימטום לנתניהו לעזוב את בלפור תוך שבועיים. ההדלפות המרושעות הללו הן רמז לבאות: הרדיפה כנגד נתניהו לא עתידה להסתיים. בנט לא מסוגל ואולי גם לא רוצה להשתחרר מצילו של ביבי. נתניהו משמש עבור בנט ושאר חברי ממשלת השנאה בובת וודו. אש השנאה לנתניהו מאחדת את השורות ומלבה את מדורת השבט. את הסזון כנגד נתניהו והימין לא השמאל ולא בנט לא רוצים להפסיק. נכון לעכשיו, נראה שאצל בנט השנאה (לנתניהו) עדיין מנצחת את האהבה (למדינה).