לאחרונה מרבים לדבר בבני גנץ כמי שיש לו בטן מלאה על הממשלה החדשה שהוא חבר בה. מפעם לפעם אף בני גנץ עצמו נותן דרור ללשונו כדי להעביר מסר - מגובה בפרצוף חמוץ - שהממשלה הזו איננה משוש חייו. והוא גם מתבל את דבריו באמירות על מידת ההקרבה האישית שנקט - בכך שהוא יכול היה להיות ראש הממשלה בקואליציה עם נתניהו והליכוד אך ויתר על התפקיד לטובת ממשלת בנט-לפיד שהוא חבר בה.
תמונת המצב ברורה למדיי: גנץ מצטייר כחוליה החלשה בממשלה, וביכולתו לסכן את עצם קיומה - אם יתפתה לחבור אל האופוזיציה ולהקים איתה ממשלה שהוא יעמוד בראשה. אלא שהתמונה הזו ברורה גם לעיתונאי רביב דרוקר, וכלל וכלל לא בטוח שהוא מאוהב באפשרות שגנץ יתחיל להתפרע ולזעזע את החישוקים הרופפים שמחזיקים את ממשלת בנט לפיד. ואין לך דרך טובה להרגיע את גנץ מאשר לטפטף כלפיו רמיזות לוחשות האומרות שעלול להיות תג מחיר אישי - אם יעז גנץ לטלטל את הסירה כדי לעבור לצד של האופוזיציה.
וכך, בעצם הימים האלה ממש, מפרסם דרוקר מאמר ומשרבב לתוכו את הדברים הבאים:
"לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אליי הקלטות, שהיו יכולות להביך את בני גנץ. המקור אמר - תקשיב, תתמלל, אבל אל תפרסם בלי אישור שלי. מעת לעת ביקשתי את אישורו. הוא לא אישר... המקור של הקלטות שקשורות בגנץ סרב בסוף לפרסמן. הוא מסרב עד היום"
עד כאן הציטוט מדברי דרוקר.
הקורא ודאי שם לב שאין המדובר רק בסיפור מאפריל 2019 - באשר דרוקר מנסה לשכנע את המקור "עד היום".
ועכשיו בני גנץ כבר יושב על המחבת של דרוקר ותלוי בחסדיו: תנועה מיותרת מצד גנץ והמקור של דרוקר עלול להשתכנע ולאשר לדרוקר להצית את האש מתחת למחבת.
השאלה אם דרוקר באמת זקוק לאישורו של המקור או שהוא מעוניין להרחיק במעט מעצמו את הנבזות שבתרגיל הזה - לא ממש חשובה. אבל דרוקר לא המציא דבר: היה פעם עיתונאי ערמומי, שסיפר בקריצה שהידיעות שהוא נמנע מלפרסם העניקו לו יותר רווחים מהידיעות שהוא פירסם.
אתה הבנת את זה בני?
