מהי הסיבה לכך שיש קולות הקוראים לשינויי חקיקה אשר ימנעו בחירת ראש ממשלה אלא לשתי קדנציות? הנימוקים האפשריים לחוק כזה הם שניים:
1) חקיקה אישית נגד בנימין נתניהו, הבנה של מתנגדיו שלא יצליחו כל עוד הוא בתמונה, ולכן חובה עליהם לסכלו פוליטית.
2) הבנה שראש ממשלה אחרי שתי קדנציות הגיע לרוויה ולכן ראוי שיפנה את מקומו.
לו נשאלה דעתי היית מצרף לחוק הזה סעיף מרכזי נוסף, סעיף המונע מאדם להתמנות לראש ממשלה/חליפו או לכהן כראש ממשלה/חליפו אלא אם שרת בממשלה בתפקיד בכיר (שאיננו ראש הממשלה/חליפו ) למשך לפחות שתי קדנציות.
גם לסעיף זה שני הסברים אפשריים:
1) סיכולם של נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ כראשי ממשלה טרם יהיה להם הניסיון הדרוש, מתוך מטרה לפרק את הממשלה הנוכחית ועל-מנת למנוע מבכיריה לרוץ בבחירות הקרובות.
2) הבנה שראש ממשלה בישראל חייב ניסיון ארוך שנים (כאמור שתי קדנציות מלאות או 8 שנים הארוך מביניהם) כשר בכיר טרם הוא מקבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה. מה שיפנה את ההתמודדות על התפקיד מחובבנים לוותיקי הקרבות הראויים: שטייניץ, כץ, עמיר פרץ ואולי נוספים.
לגופו של עניין, אני סבור שעודף ניסיון הרבה פחות מסוכן מאשר חוסר ניסיון, ולכן לו היו מתירים לי לחוקק רק סעיף אחד מן השניים הייתי כמובן מעדיף את החוק המחייב ניסיון של 2 קדנציות בתפקיד בכיר בממשלה כתנאי להתמודדות או לכהונת ראש ממשלה/חליפו, ודאי לא סעיף המוותר על הניסיון העשיר של הנבחר היוצא על-מנת להכניס מחליף נעדר ניסיון מספק.
ואם נחזור לשני הסעיפים אזי לשניהם יש הסברים אפשריים נכלוליים, ולשניהם יש הסברים אפשריים מאוד מאוד הגיוניים, ואם בנכלולים אנו עוסקים אזי שני הסעיפים מבורכים ואם אנו עוסקים ביעילות הממשלה והצלחתה, שני הסעיפים עדיין מבורכים.
מה שלא נקבל כמובן זו חקיקת אחד הסעיפים בלא משנהו, מה שיוכיח מעל ומעבר לכל ספק שבנכלוליות עסקינן, נכלוליות דיקטטורית בצל דמוקרטיה מושפלת ונבגדת.