הנהגת כוחות סוריה הדמוקרטית הכורדיים מתלוננים ללא הרף כי אין להם את האמצעים לתחזק את המחנה ומאיימים כל הזמן כי לא ימשיכו לשאת באחריות לאורך זמן. לטענתם, אין להם אמצעים מספיקים לאבטח את גבולות המחנה שהפך כיום למעין עיר קטנה בת יותר מ-60 אלף תושבים, רובם נשים וילדים. בהיעדר תקציב מספיק, יורד בהתמדה מספר המאבטחים. הפיתוי לשומרים הכורדים ולסוחרים לקבל שוחד תמורת הברחת אסירים מהמחנה גדול מאוד, בנסיבות החיים הקשות באזור. השמועות הן שעל כל הברחה משולמים כ-15 אלף דולר, כסף המועבר דרך טורקיה לסוריה.
מלבד הסכנה של חינוך דאעשי לילדים, מתחוללים במחנה מעשים רבים של פשע, רצח ושוד, רובם על-ידי נשות דאעש וילדיהן. לפי הערכות המחנה מכיל פליטים ואסירים ממדינות רבות, רובם מעירק, אך גם מתנדבים לדאעש מאירופה. נראה כי ארה"ב מתקצבת את השמירה על המחנה, אך מימון זה אינו מספיק לכל צרכי המחנה, הגנתו ותחזוקתו. לאחרונה נבנתה גדר חדש סביב המחנה על-מנת להפחית את היקף הבריחות, והוחמרו העונשים למי שמנסה להימלט. כמו-כן, הוקם מרכז שיקום לילדים באזור, אך אין במרכז די לשיקום כל הילדים. בינתיים מדובר על 35 ילדים בלבד שיוצאו מאל-הול לשיקום במחנה החדש.
אלא ששום מדינה, במידה רבה של צדק, אינה מוכנה לקבל חזרה אנשים שהתנדבו למדינה האיסלאמית, ומצויים בפוטנציאל להפוך לטרוריסטים מסוכנים. צרפת ורוסיה הסכימו להשיב לתחומן מספר מוגבל של ילדים שהיו יתומים או מקרי מצוקה אנושיים קיצוניים. המאבק באירופה הוא בין ארגוני זכויות אדם הדורשים ממדינות אירופה, בעיקר מצרפת ואנגליה, לקלוט את ילדי דאעש ולסייע לשיקומם הפיזי והנפשי, לבין מנגנוני הביטחון המתריעים על הסכנה העצומה שבמהלך.
הפצצה המתקתקת ששמה "מחנה אל-הול" מעלה שאלות ותהיות רבות. מדוע העולם, ובעיקר מי שנלחם נגד דאעש, אינו מוכן לקחת אחריות על המחנה? מדוע מנגנוני המודיעין אינם מנצלים את האסירות על-מנת לחשוף את החוליות הרדומות של הארגון ברחבי העולם? ושאלה כללית יותר: מדוע לא מתקיים משפט בינלאומי נגד בכירי דאעש שנתפסו ולא הומתו ולנשותיהם? האם משפטים כאלו עלולים לחשוף פרטים שיביכו את המעצמות באזור? חומר למחשבה. בהיעדר פתרון למחנה אל-הול, ממשיכים אלפי ילדים להתחנך על ברכי הג'יהאד על-מנת להוות את הדור הבא של הטרור הדאעשי. זוהי סכנה ברורה ומיידית והכתובת רשומה בבירור על הקיר.
