כולנו שטים בספינה אחת ושמה ישראל. לעתים נראה שעל ספינה זו השתלטו שוטים וראויה היא, לפחות למשך אותו שלטון, להיקרא "ספינת השוטים". מרבית חברי הכנסת, כולל רוב החרדים ואלו מהימין למפלגותיהם, אלה בקואליציה ואלה באופוזיציה, יודעים יפה כי כניסת פלשתינים נוספים למדינת ישראל בנישואים, אמיתיים או מדומים, לערבים אזרחי ישראל, היא סכנה למהותה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
חתן או כלה, שמילדותם חונכו לשנאת ישראל קיצונית, עד לנכונותם להתאבדות כמחבלים בכדי להזיק לה או לאזרחיה היהודים [כן, "שהידים"], אינם מביאים אִתָּם אהבת ישראל אלא שנאה, רצון נקם בשל "הַנַּכְּבָּה" - היציאה של הוריהם מא"י העברית במלחמת הקוממיות. חלקם של אלה וצאצאיהם בפעולות טרור כפולה ומכופלת משל ערבים אזרחי ישראל. הנתונים הסטטיסטיים הצבועים בדם פורסמו בימים אלו בעיתונות. אין ספק כי לעתים אכן מדובר באהבה או בשידוך משפחתי כמקובל במגזר, אולם רבים מאלו והוריהם רואים בכניסה לישראל מימוש של "זכות הַשִּׁיבָה", וגם ידוע הוא שחלק מאותן כלות המובאות מעבר לגבול או מעבר "לקו הירוק", מובאות כאשה נוספת לגבר נשוי לחיים בפוליגמיה בניגוד לחוק ולכוונת המחוקק.
גם ידוע הוא כי גברים במגזר "מְגָרְשִׁים" פורמלית ופיקטיבית את נשותיהם לצורך הנישואים עם כלה חדשה, ואותן "גרושות" אינן שבות לבית אביהן כקבוע בדין השרעי וכמקובל בין בני-ערב מאז ומקדם, אלא נותרות עם בעליהן ש"גירשו" אותן ולעתים גם מוסיפות ללדת ומקבלות מהביטוח הלאומי קצבה מוגדלת כאם חד-הורית.
אכן יש גם היבט דמוגרפי כאוב בנושא, ואין להתעלם ממנו. גם באותם מקרים נדירים [אם יש כאלו בכלל], הנה ילדיהן שנולדו בישראל לבן זוג ישראלי נותרים כחוק בישראל.
בהצבעות בכנסת בעניין הארכת איסור התקנות הקיימות, ובהתנגדות לחקיקת חוק בנושא, הוכיחו הליכוד, החרדים והחרד"לים של סמוטריץ', כי שנאתם לממשלת השינוי גדולה מאהבתם לעם ולמדינה, ותאוותו של ביבי לחזור לשלטון מבירה אותו על דעתו, על מורשת אביו ועל מורשת ז'בוטינסקי ובגין. ח"כ שיקלי הוכיח שהוא הפכפך כבנט וכביבי, כל אחד בשעתו.
על מקרה קיצוני בו השנאה ליריב קשה כִּשְׁאוֹל נָשָׂא איזופוס היווני משל:
שְׁנֵי שׂוֹנְאִים בְּהַפְלָגָה אַחַת/יוסף אליעז
(ממשלי איזופוס)
שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁשָּׂנְאוּ מְאֹד זֶה אֶת זֶה
הִפְלִיגוּ בְּאוֹתָהּ סְפִינָה, רָחֲקוּ זֶה מִזֶּה
יָשַׁב הָאֶחָד עַל חָרְטוֹם הַסְּפִינָה
וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי בַּיָּרְכֲתָּיִם אִוָּה לוֹ פִּינָּה
פָּרְצָה סְעָרָה אֲיֻמָּה-אֵין-כָּמוֹהָּ
עַד שֶׁהַסְּפִינָה עָמְדָה לְהִשָּׁבֵר וְלִטְבּוֹעַ
שָׁאַל אֶת הַקַּבַּרְנִיט הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּיָּרְכֲתָּיִם:
"אֵיזֶה חֵלֶק בַּסְּפִינָה יוֹרֵד רִאשׁוֹן לִמְצוּלוֹת-מַיִם"?
"תְּחִלָּה הַחַרְטוֹם", רַב-הַחוֹבֵל הֵשִׁיב לַשּׁוֹאֵל
"אִם כָּךְ לֹא אִכְפַּת לִי לִטְבֹּעַ, הַשֶּׁבַח לָאֵל"!
הוֹסִיף וְאָמַר הַשּׁוֹאֵל, "כִּי אֶרְאֶה עוֹד בְּחַיַּי
אֶת שׂוֹנְאִי טוֹבֵעַ וְמֵת לְפָנַי..."!
רַבִּים מוּכָנִים שֵׂאת נֵזֶק אוֹ אָסוֹן
וּבִלְבַד שֶׁיִּרְאוּ אֶת הַשּׂוֹנֵא נִיזּוֹק רִאשׁוֹן המאמר:
