זה שהכסף הקטרי, מיליוני דולרים מדי חודש בחודשו, מוזרם לחמאס על-ידי כל שרי הביטחון וממשלות ישראל, הולך לפיתוח חממות טכנולוגיות, פיתוח בית האופרה וסיוע במלגות לנגני הפילהרמונית של עזה ידוע לכל. השגשוג המדעי, החינוכי, הערכי בעזה, עיר השלום הוא מהמפורסמות, ההשקעה באזרח ובאיכות חייו היא נשמת אפו של השלטון החומל, האנושי, שלטון דמוקרטי בסגנון עזה.
בימים אלה מתברר כי טובת האזרחים בעיר הפיוס עזה עלתה קומה. ההנהגה הנפלאה, שוחרת הטוב, החליטה להקל על עומס ההורים ולדאוג לרווחתם של בני הנוער הנפלאים בפעילות מעשירה במיוחד, קייטנת שוקו לחמיה רובה ושנאה יצאה לדרך במלא עוצמתה.
מיליוני ילדים בעולם יוצאים לחופשת הקיץ מבית הספר, מתרגשים מחוף הים, מגלשנים ומסאפ, ממנופים, מגאיות, מהרים ובקעות, ממוזאונים, מאתרי בילוי, מפארקי שעשועים, משקיעות וזריחות, נהנים מהחיים הטובים הרחק מהמולת שגרת בית הספר.
עשרות אלפי ילדים בעיר עזה משתתפים בימים אלה בקייטנות מחבלים, בקייטנות של הרג ומוות, רובים וגרזנים, שנאה ואיבה, תיעוב וחלום לחטוף חייל יהודי, חלום להיות שהיד, חלום לבצע פיגועים.
הילדים והנערים האלה הם המחיר הנורא, הם הקורבן של השנאה. הילדים האלה ראויים לחיים אחרים, לקייטנות אחרות, למדריכים ולמלווים אחרים למחנכות אוהבות, לצעצועים ולמשחקים אחרים, ראויים להתפרקד על חול מזהיב וחם בחוף ים, לנגוס בפה מלא אבטיח. הילדים האלה ראויים לחיים של תקווה, של עתיד אחר.
ארגוני זכויות האדם הסלקטיביים מרחבי עולם חייבים להזעיק עולמות לא בשבילנו אלא למענם של ילדים חטופים ושבויים אלה. ממשלות חייבות לעצור את רכבת השנאה הדוהרת לעין כל. העולם הערבי חייב להגן על ילדים אלה המשלמים את מחיר האיבה הנוראית ואת היותם קורבנות עמם.
מי יציל את הילדים הללו מההנהגה הרצחנית שלהם? מי ילמד אותם לאהוב את החיים? מי ילמד אותם להפסיק לשנוא? מי שמוכנים להשתמש בילדים כמגנים אנושים, מי שמלבישים אותם במדי קרב, מכניסים אותם "לקייטנות רצח", דוחפים לידיהם רובים ומאמנים אותם לרצוח בני אדם, הם הפושעים נגד ילדי עמם, אשר אינם ראויים לבוא בקהל האומות התרבותיות.
רוחות השלום, האחווה, החיבור, השינוי, האיחוי, הריפוי, נושבות מהאמריקנים, מהאירופים, עד כי הם מבקשים לקרב את עזה לרעננה וכפר סבא, נתניה ועפולה, שתי מדינות לשני עמים. פועלים בכל הדרכים אל מול הממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט, להקים את העצמות היבשות ולנפוח בהם חיים.
אפשר לדבר על שלום, על תקווה, על חיים, אך לפני כן חובה לפרז את המבצר והחזית הקדמית בעזה, להתחיל בבנייה מדורגת של חיים בלי הרג ורצח, חבלה ומוות, והצעד הראשון הוא לשחרר את בני הערובה מידי המחבלים. לשחרר את הילדים והנערים, לשחרר אותם מחבל התליה אליו הם מובילים אותם בעיניים פקוחות.
