נפתלי בנט הוא גם דמות היסטורית וגם דמות מהאגדות. כשנפתלי בנט נולד, הפעמונים בחיפה צלצלו כל הלילה. כשכבר כמעט התייאשנו. כשחשבנו שלעולם לא נשתחרר מתרבות הביבים. הוא הגיע בדיוק בזמן כדי להושיע אותנו. נפתלי בא במיוחד במטוס מאמריקה באמצע המלחמה כדי להרים את ישראל מהתחתית של החבית וכדי להציל אותנו מהמקום הכי נמוך בנשמה. לא סתם אומרים שאלוהים הביא את בנט כדי לשכנע את המתלבטים. זה האיש שכול השנים חיכינו לו. רק הוא יכול לגשר בין ארבעת השבטים ולהוביל את העם היושב בציון לאחדות ולריפוי.
זה האיש שמחבר בין קודש לחול. שמביט לכולנו ישר בעיניים ודואג לכול אחד ואחת מאיתנו בנפרד וביחד. זה האיש שלא מסוגל לשקר. כי פיו הופך שקר לאמת ואם צריך גם להפך. נפתלי בנט הוא קפיצת הדרך, גאווה ישראלית. מלח ומלך הארץ ותשובה לכול המלעיזים. הוכחה חיה שאהבה ממבט ראשון קיימת גם בפוליטיקה. זה האיש שהפך דמיון למציאות כנגד כל הסיכויים הסיכונים והחוקים. אז מה אם הוא במיעוט? מי אומר שהרוב צודק? ברוכים הבאים לבית ההימורים הגדול בעולם, והלילה מכירת חיסול. על השולחן מונחת מדינה מזרח תיכונית קטנה, חלום הדורות, משומשת במצב טוב. למכירה לכול המרבה במחיר. והמחיר? מצחיק ממש.
זה הרגע שנפתלי תמיד חלם עליו. הוא ניצב במרכז האולם ובמרכז הבמה וכולם מסביבו. הז'יטונים שוב מונחים על השולחן. הרולטה שוב מסתובבת ועוד רגע תעצור. יש באוויר ריח של כסף גדול מעורבב בזיעה גברית וכולם מצטופפים כדי להביט: עורכי דין מעונבים, אנשי עסקים מפוקפקים, ידוענים ודוגמניות ארוכות רגליים. כל העיניים מופנות לנפתלי שלנו. הוא קצת מזיע ולוקח נשימה עמוקה, מודע לגודל הרגע. נפתלי מביט לרגע על עצמו במראה ואוהב את מה שהוא רואה. הרולטה מאיטה או טו טו תעצור. הוא הפסיד כבר את הרכב ואת החסכונות בבנק. נשארו לו רק הבית והירושה: מדינה מזרח תיכונית קטנה.
נכון הוא הבטיח לעצמו שלא ייגע בהם, אבל זה היה אתמול והיום זה היום. הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו להפסיד, הוא לא יסלח לעצמו אם יחזור הביתה בידיים ריקות כשהוא כפסע מהניצחון. והאמת הוא בכלל לא מתגעגע לחיים הקטנים והאפורים שהיו לו פעם. הוא כבר התרגל לשומרי הראש, ליראת הכבוד של העוזרים ולחנופה של המקורבים. בנט לא טיפש. הוא יודע שכול זה יסתיים בקרוב. הוא מבין שהוא כוכב לרגע ורגע התהילה הזה יהיה קצר. נפתלי גם יודע שהוא עלול להפסיד את עולמו ולחזור הביתה בלי כלום. עמוק בלב הוא מבין שהוא לא באמת שייך לשם. מה לו ולדוגמניות האלה? מה הוא כבר מבין במגיפות? הפרצוף הרציני שלו לא באמת מטעה אף אחד.
אפס תמיכה
כולם מריחים את הפחד שלו ומגחכים מאחורי גבו וכאשר ייפול איש לא ירים אותו. הוא גם יודע שהוא מהמר על כסף לא שלו. לרגע הוא מדמיין את עצמו נכנס הביתה שפוף, מריר ומובס. אשתו מסתכלת עליו ולא אומרת מילה. מה יגיד לה? מה יספר לילדים? איך יוכל להביט בעיני חבריו? אבל כל זה יחכה לאחר כך. עכשיו המוזיקה נפסקת. עכשיו זה הרגע שלו וזה חזק ממנו. עכשיו יש מכירה פומבית לנהל. מנהל הקזינו מחייך בזחיחות. דוגמנית יפהפייה עם עיני שקד מתקרבת אליו ונשענת על כתפו והוא מחייך אליה חזרה בהכרת תודה. מאמץ של שנים מתנקז לתוך רגע אחד וכבר אי-אפשר לסגת. זה להיות או לחדול, צל"ש או טר"ש. נפתלי מתקרב לגלגל המזלות ומושיט את ידו הוא יודע שהוא ילך על זה ומרגיש שזה ייגמר רע.
בנט הוא האקר שגילה פרצת אבטחה. נפתלי הבין שהוא יכול להיות ראש ממשלה עם אפס תמיכה אם רק ישבור את הכללים ויהיה יותר ציני ומושחת מהצד השני. בנט תפס שיש באג במערכת שלנו: מספיק רוב רגעי וחד-פעמי כדי להתמנות וכמעט אי-אפשר להפיל ממשלה אחרי שקמה. אם נגעת נסעת. אחרי שהצלחת להתיישב לרגע אחד בכיסא ראש הממשלה אתה דבוק לכיסא ואי אפשר להזיז אותך ואלו שמינית לשרים שומרים עליך מכול משמר. אבל פתאום נפתלי שם לב שהוא כבר לא על פסגת ההר אלא על רכבת הרים שמישהו אחר מפעיל. הוא יושב בכיסא הנהג אבל לא שולט בהגה. נפתלי מגלה שמהצד השני של הפסגה יש ירידה תלולה והוא בדרך להתרסק לתהום. בנט מבין שאחרי שמשחררים את הבלמים אי-אפשר לעצור וכדי לקפוץ מרכבת דוהרת צריך הרבה אומץ שאין לו והוא שוב מזיע.
ובינתיים אצל ההורים המודאגים. מה עושים כשהילד ברח מהבית וחושש לחזור? מה עושים כשהילד מסתובב עם אנשים מפוקפקים ועושה בושות? מה אומרים לילד ששיקר לנו שהוא לומד בישיבה ובינתיים מבלה במועדונים? נכון שהוא כבר לא בדיוק ילד אבל היי, הוא עוד לא התבגר. בהתחלה אמרנו לעצמנו שהוא חלש אופי, שהחברים הדיחו אותו לפשע ורק בהשפעתם הוא יצא לתרבות רעה. סיפרנו לעצמנו שיש לו לב זהב והלב שלו נמצא במקום הנכון. שהוא משחק אותה קשה להשגה, קשוח מבחוץ אבל רך כחמאה מבפנים. חשבנו שברגע האמת יבין מה באמת חשוב ויחזור הביתה לאמא. כי כל מה שילד צריך זה חיבוק. אחר כך התברר לנו שהוא בכלל מנהיג הכנופיה והתברר לנו שלפני שברח גנב את כל התכשיטים ומכר את הבית. אבל אנחנו עדיין אוהבים את נפתלי שלנו ומקווים שגם לו יש פינה חמה עבורנו. הורים לא נוטשים ילד כשהוא בצרה.
הגלגל נעצר, עוד שניה זה נגמר. כל העיניים נשואות לאיש עם הטוקסידו. נפתלי מרים את ידו. הזמן עוצר מלכת. אפשר לחתוך את המתח בסכין. יש ריח חריף של זיעה באוויר והכרוז צועק "נמכר".
