מאמרו של ח"כ בנימין נתניהו בישראל היום הוא מראה-מקום לחוצפה תהומית. 12 שנים הוא ניהל את המערכה נגד גרעונה של אירן ונכשל, ועתה מאשים בגרימת המצב את נפתלי בנט, שנטל את ההגה לידיו לפני כחודש ימים. סליחה, כאותו אדם שעשה צרכיו על סף ביתו של השכן ובעזות מצח נקש על הדלת וביקש סיוע.
מילא, אילו הצטדק שעשה ככל יכולתו ולא עלה בידו, ניחא. גם זה לא נכון, אבל "אדם קרוב אצל עצמו" וכידוע "אינו משים עצמו רשע". כך רבא מגדולי האמוראים.
בפועל ביבי חרך את יחסינו עם ארצות הברית וסירב לקבל מברק אובמה עוד 8-7 מיליארד דולרים סיוע ביטחוני לעשור, וגרם לאיבה גוברת במפלגה הדמוקרטית האמריקנית כלפי ישראל; ובעיקר השפיע לרע על דונלד טראמפ להמיר מצב רע במציאות גרועה בהפירו את ההסכם (שכובד על-ידי אירן) בכלום, בריק, בהיתר לייצר פצצה גרעינית.
לא היה בתולדות מדינת היהודים ראש ממשלה שגרם נזק כה חמור במדיניותו האנוכית כח"כ ביבי בהיותו ראש ממשלה משך תריסר שנים. ובמקום שהאומה, לרבות חברי מפלגתו, יאמרו לו כמו לאישה איילונית בעולם הישן "שתיקותייך יפות מדיבורייך" הוא מעז להשמיע דברי קטרוג בלי אמונה.
נכון נהגו בנט וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד (שהשנה דרך כוכבו כאיש נבון וכמנהיג אחראי) כאשר הבטיחו לארצות הברית לא להפתיע אותה. ביבי תוקף אותם על לא עוול בכפם. כך צריך לנהוג. אם ישראל טורחת להודיע לרוסיה מתי היא תוקפת יעדים אירניים על אדמת סוריה - אין סיבה שלא תעשה כן עם ארצות הברית. לא סתם תעשה כן אלא על אחת כמה וכמה.
תחת זאת הליכוד מתנהל במדיניות החוץ שלו כמי שחותר תחת יחסים מיוחדים אלה. עתה צץ לו לפתע בן-ברית בדמותו של ח"כ ניר ברקת - עוד אחד שחותר להיות ראש ממשלה במקביל לדוד אמסלם על-פי התבטאותו אתמול, ובדמגוגיה מחוספסת יוזם חקיקה נגד ארצות הברית כדי להכשיל את הממשלה החדשה (וכבר דווח כי ח"כ עמיחי שיקלי שוקל לתמוך, אלא מה?)
ובכן זה כך: מאז מלחמת ששת הימים קיימה ארצות הברית קונסוליה בירושלים המערבית לטיפול בענייני הפלשתינים. כל ממשלות ישראל השלימו עם כך. בא ביבי ושכנע את דונלד טראמפ להעביר את השגרירות הרשמית לירושלים וזה מעולה גם אם לא יעיל (האירופים, למשל, החרימו את טקס יום העצמאות האמריקני שנערך בבירה. לנו אין אינטרס לתקוע טריז בין אמריקה לאירופה). טראמפ גם ביטל את הקונסוליה האמריקנית בירושלים וזה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". גם לא תפשת.
עתה בא הנשיא ג'ו ביידן, שביבי מזמן שרף את הגשרים אליו, ומתמיד בהעברת שגרירותו לירושלים, אבל החליט לחדש את הפעלת הקונסוליה במקום. ישראל אינה מרוצה. היא צריכה להידבר עם הממשל. אפשר שתצליח ואפשר שתיכשל. גם אם תיכשל אין זה נורא. לא סביר שנמנע מהאמריקנים לקיים קשר עם הפלשתינים ביהודה ובשומרון.
להידבר עם ארצות הברית? לנסות לשכנע? לטעון? בסדר גמור. אבל לחוקק חוק נגד נוכחות אמריקנית, שהתקיימה כאן יותר מ-50 שנה? דמגוגיה זולה. הפקרות. עזות מצח. הכל מבית מדרשם של חברי הכנסת ביבי וברקת.