שעון מקולקל

יש לי מעט דברים טובים להגיד על נפתלי בנט, שבראייתי הוא נוכל פוליטי, או על הממשלה הרעה שהוא עומד בראשה. כבר בחודש הראשון לכהונתה ראש הממשלה, בנט, הפגין מנהיגות עלובה, שיקול דעת מפוקפק ובעיקר התנהגות שאינה מכבדת אותו אישית ולא את האזרחים שהוא אמור לייצג. עם זאת אפילו שעון מקולקל, כמו בנט, מצביע לפעמים באקראי על השעה הנכונה ואפילו שקרן כמותו אומר לעיתים דברי אמת שנכון לא להתעלם מהם, אפילו כאשר הם יוצאים מפיו של אדם שמעורר כל כך הרבה כעס מוצדק. דבר טעם אחד שאמר בנט הוא שלו בנימין נתניהו היה זז ממקומו ומאפשר למישהו אחר מהליכוד להתמנות במקומו, ניתן היה להקים ממשלה ימנית רחבה ויציבה. ואכן זו עובדה שנתניהו פעם אחר פעם נכשל בניסיונו להקים ממשלה יציבה למרות שקיים רוב לתומכי הימין בכנסת. במבחן התוצאה, נתניהו היה ראש ממשלה מצוין שהביא את ישראל להישגים רבים. מבחינת יכולותיו האישיות: כריזמה, כושר ביטוי, מיומנות פוליטית, ניסיון והבנה כלכלית נתניהו עולה על נפתלי בנט ללא ספק. נתניהו גם נהנה מתמיכה ציבורית רחבה בהרבה מזו של נפתלי בנט. גם הדרך שבה סולק נתניהו מהשלטון והדרך שבה מונה נפתלי בנט מקוממים כל אדם הגון. אבל כל אלו בכלל לא משנים. המציאות היא שישנם לא מעט בוחרי ומנהיגי ימין שמתעבים את נתניהו ולא מסוגלים לתמוך בו לראשות הממשלה או לשבת אתו באותה ממשלה וזה לא עתיד להשתנות. לכן, חרף כל מעלותיו נתניהו לא הצליח, וכנראה גם לא יצליח בקרוב לגייס מספיק תומכים כדי להקים ממשלה יציבה. אומנם נעשה לו ולמשפחתו עוול, אומנם הוא קורבן של רדיפה פוליטית ואישית, אומנם נתפרו לו תיקים והשנאה כלפיו חסרת כל בסיס רציונאלי. אבל כל זה לא באמת משנה. החיים אינם תוכנית כבקשתך ואם נבצר מנתניהו להיות ראש ממשלה יש לפחות עשרה מועמדים אחרים בליכוד שמתאימים לראשות הממשלה יותר מנפתלי בנט ויכולים לעמוד בראשות ממשלה ימנית ויציבה. התפקוד של נתניהו כראש אופוזיציה בהחלט מעורר כבוד והערכה אבל גם היותו אופוזיציונר מעולה לא משנה את התמונה הכללית. גם אם מהלכיו של נתניהו יצליחו והממשלה הרעה והמושחתת הזו תיפול, וגם אם יזוכה בבית המשפט, נישאר עם אותו פלונטר פוליטי. לכן, צריך להעדיף את המצוי על הרצוי. לכן, למרות שזה מנוגד לתחושת הצדק הטבעית, המציאות דורשת שנתניהו יזוז הצידה ויאפשר למישהו אחר מהליכוד לתפוס את מקומו. ולא כי הוא מושחת, לא כי הוא מסית ומפלג, לא כי העם מאס בו ולא כי נכשל בטיפול בקורונה או במלחמה באירן. כל אלו הן הכפשות חסרות בסיס. נתניהו צריך לזוז למרות שהוא מנהיג משכמו ומעלה ולמרות שעשה עבודה טובה. הוא צריך לפנות את מקומו למרות שזה לא צודק ולא מגיע לו. פשוט כי המציאות כופה זאת וכי זאת האפשרות הטובה ביותר כדי להחזיר את הימין לשלטון. ובזה בנט לדעתי צודק.

לא בכל מחיר

עוד טענה צודקת של נפתלי בנט קשורה לתפקיד האופוזיציה במשטר פרלמנטרי. אחד מתפקידי אופוזיציה הוא להילחם בממשלה ולהפיל אותה, אך זה אינו תפקידה היחיד. לאופוזיציה יש אחריות ציבורית כלפי המדינה וכלפי ציבור התומכים ועליהם לייצג ולקדם את האינטרסים של אלו ששלחו אותם לכנסת גם מתוך עמדת מיעוט. האם האופוזיציה צריכה להצביע יחד עם הקואליציה בנושאים מוסכמים בעלי חשיבות לאומית או לעשות הכל כדי להפיל הצעות חוק של הממשלה? האסטרטגיה שנוקט הליכוד היא של התנגדות בכול מחיר: מלחמת התשה שנועדה להפריע לתפקוד הממשלה, לייצר דמורליזציה, לתקוע טריז בין המפלגות השונות החברות בה ולקוות שהבקיעים בקואליציה יגרמו לבסוף להתפוררותה. לגישה זו היבט ערכי. רבים בימין רואים בנפתלי בנט שודד קולות ובהצבעה יחד עם הקואליציה מתן לגיטימציה לממשלה לא לגיטימית. מכול מקום, במצב הנוכחי, הצעות חוק שיש להן רוב בציבור ורוב בקרב נציגי הציבור לא עוברות משיקולים קואליציוניים ומשיקולים אישיים. לדעתי זו טעות וגישה לא מועילה. אופוזיציה לא צריכה להיתקע בפוזיציה. תפקיד האופוזיציה להתנגד לממשלה אך לא בכול מחיר ולא בכול מקרה. אסור להסיר עיניים מהיעד אבל חשוב לשים לב גם לדרך. חוסר יכולת להעביר חוקים שיש עליהם הסכמה רחבה משיקולים פוליטיים פוגע מוראלית בחברי הכנסת אבל פוגע הרבה יותר באזרחי ישראל. הפרעה לתפקוד הכנסת מספקת את יצר הנקמה של הליכוד אבל ספק אם מקדמת את הפלת הממשלה. תסכול ומחסור בשעות שינה בקרב חברי הקואליציה מעורר כעסים, מעלה את הטונים של הוויכוח, גורם להכפשות הדדיות ופוגע במעט האמון שעוד נותר לציבור. אבל אווירת חוסר האמון הזו רק מצופפת את השורות בתוך שני המחנות. במצב שבו המחנה היריב נתפס כאויב או בוגד, קשה יותר לשתף פעולה וקשה עוד יותר לעריקים אידאולוגים לחצות את הקווים. דווקא שיתוף פעולה למען מטרות משותפות יכול ליצור בקיעים אידאולוגים שיאפשרו מהפך פוליטי עתידי. הממשלה הזו היא רעה אבל יכולה להיות קצת פחות רעה לאזרחי ישראל אם גוש הימין ישכיל לעבוד אתה ולמתן את מדיניותה הקיצונית. אין בכך כדי לתת לה לגיטימציה אלא רק להכיר במציאות הפוליטית שנוצרה. באופן פרדוקסלי, דווקא חיבוק דוב של החלק המתיימר להיות ימני בממשלת השמאל, יקשה על אותם חברים להזדהות עם מדיניות ממשלתם וידחוף אותם בסופו של יום לזרועות הימין. כל עוד בנט הוא ראש הממשלה ונתניהו ראש האופוזיציה, הממשלה כנראה תישאר יציבה כיון שהשנאה לנתניהו והפחד ממנו חזקים אצל מתנגדיו יותק מכול אידאולוגיה. שרידותה של הממשלה תלויה כרגע בעיקר בחברי הכנסת של רע"ם כי הם היחידים שעשויים לפרק את הממשלה משיקולים אידאולוגים. כל היתר כבר הוכיחו שאין להם שום קוים אדומים והעקרונות היחידים שמנחים אותם הם היצמדות לכיסא בכול מחיר ושנאה לנתניהו.