החמצת המסר החינוכי לערבות הדדית היא פשע

המבנה של ממשלת השעטנז יצר באופן לא מפתיע מצב שבו ראש ממשלה חלש עומד בראש ממשלה מנופחת של שרים, שרבים מהם הם לא רק טירונים אלא גם בלתי מתאימים לתפקידיהם. יתר על כן, אותם שרים כפופים כל אחד לראש השבט שלו, ואין עליו מרות של ראש הממשלה. התוצאה: ראש הממשלה החלש אינו יכול לפטר שר סורר, או שר בלתי מתאים לתפקידו. רק ראש השבט יכול לפטר שר מבין שרי אותו שבט. הדוגמה הבולטת ביותר למציאות זו היא התנהגותה השנויה במחלוקת של השרה השנויה במחלוקת, שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון. לשרת החינוך יש אומנם הכישורים הרשמיים וההשכלה המתאימה לתפקיד שרת החינוך, אבל אין לה המיומנות לעבוד בשיתוף עם אחרים לנוכח המציאות הקשה שבה נתונה ישראל מול נגיף הקורונה, ומטבע הדברים גם אין לה ידע כלשהו בתחומי הרפואה, בריאות הציבור והאפידמיולוגיה. שתי דוגמאות לכך: החיצים הנורים מסביבתה לעבר ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי-פרייס, ואמירתה כאילו תחנות חיסונים בתוך בתי-הספר זה פשע. ראש הממשלה אינו יכול לפטרה, וראש השבט שלה, גדעון סער, נאלם ונעלם ואינו עושה את הצעד המתבקש, שראש הממשלה החלש אינו יכול לעשות. לא רק יאיר לפיד ואביגדור ליברמן אלא גם גדעון סער נראה כמי שמותיר את נפתלי בנט להתמודד לבד מול הנגיף, כאשר לצידו רק השרה הנ"ל מצד אחד ורק שר הבריאות ניצן הורוביץ מצד שני. השרה שאשא-ביטון החמיצה הזדמנות להוביל מהלך חינוכי חשוב: דווקא חיסונים בתוך בתי-הספר, בשעות הלימודים, היו מלמדים את התלמידים מהי ערבות הדדית, שכל כך חסרה בישראל 2021, והיו מפעילים לחץ חיוני על תלמידים והורים להזדרז ולהתחסן. בסגנונה של שאשא-ביטון, יש לומר: החמצת המסר החינוכי של ערבות הדדית היא פשע! אם זה היה השיעור היחיד שאותו היו לומדים ילדי ישראל בין כסה לעשור, יכולה הייתה מערכת החינוך להתגאות בכך, וגם המאבק בנגיף היה נשכר. ומן הצד האחר של בנט ניצב האיש הלא-נכון במקום הלא-נכון, השר הלעומתי מול מומחי הרפואה, שבמקום להכין את מערכת הבריאות לתקופה הקשה שלפנינו, הוא עסוק בדחיית צעדים חיוניים. הזחיחות והניתוק מן המציאות בולטים בכל הופעה פומבית שלו. השילוב של ראש שבט מרצ ושל סגנית ראש שבט תקווה חדשה עומד להתגלות כשילוב קטלני ויקר. הדחיינות בנקיטת צעדים הכרחיים והגישה הסלחנית כלפי מכחישי הקורונה וסרבני החיסון יעלו בחיי אדם. מרב מיכאלי, השרה לענייני טמפרטורת המזגנים ברכבת, הגנה על זכותם "הדמוקרטית" של חייבי בידוד לנסוע ברכבת ולהדביק אחרים. השרה לא שמעה כנראה על דמוקרטיה מתגוננת. ואילו, אורית פרקש-הכהן, השרה לענייני מדע, יצאה להגנתם של אירועים המוניים במגזר החילוני, שאינם אלא מדגרות קורונה. במקום להוקיע את מכחישי הקורונה וסרבני החיסון, השרים והשרות מגוננים על זכותם של אלה לפגוע בכלל האזרחים, בבריאות ובמשק. ראש הממשלה תיאר את מכחישי הקורונה וסרבני החיסון כמי שמסתובבים בחוצות עם מקלעים בידיהם. ומה עם המקלענים בישיבות הממשלה? הקצף יצא על "הכלת המתים", אבל מן הראוי להסתכל נכוחה על המציאות. כאשר ראש הממשלה קורא לאזרחים לא לנסוע ל-חו"ל, אבל נמנע מלהפסיק את הטיסות לטורקיה (כולל טיסות המשך ממנה), התוצאה הבלתי נמנעת היא יבוא חופשי של הנגיף ממדינה זאת. מתוך 1.1 מיליון מכחישי הקורונה וסרבני החיסון, חצי מיליון הם אזרחים ערבים. ניתן להניח שביניהם יש הרבה מאוד מכחישי הקורונה וסרבני החיסון. כלומר: ידוע לכל, כולל לראש הממשלה הזקוק לתמיכת המפלגות הערביות, שהמשך הטיסות לטורקיה הוא המשך יבוא הנגיף, או במלים אחרות: גידול בתחלואה ובתמותה, וגם דהירה אל הסגר. מי שמאפשר מציאות זו, ומי שמאפשר תפילות המוניות של מוסלמים בהר-הבית, לא יוכל לבוא בידיים נקיות ולכפות סגר על מתפללים יהודים, הן בארץ והן באומן שבאוקראינה. לא רק ראש הממשלה התחליפי יאיר לפיד יצא ל-חו"ל למרות בקשתו הרפה של ראש הממשלה בנט מאזרחי ישראל להימנע מנסיעות ל-חו"ל. גם בנימין נתניהו, ראש הממשלה עד לפני שבועות אחדים וראש האופוזיציה בהווה, התעלם מבקשתו זו של ראש הממשלה. במלים אחרות: הכל מתעלמים מקריאתו של ראש ממשלה, והכל גוררים את המדינה לסגר. הצפצוף של נתניהו על הצורך להימנע מטיסות מחליש את יכולתו לבקר את מחדלי הממשלה הנוכחית, שאינה פועלת ברצינות לבלימת התחלואה.