הבריחה האמריקנית מאפגניסטן לא הכתה בתדהמה אף חוקר שהכיר את גזרת אפגניסטן-פקיסטן מקרוב. כוחות הטאליבן זינבו בכוחות האמריקנים בעקביות, באכזריות וכמעט ללא הפוגה במשך שני עשורים מאז הפלישה האמריקנית למדינה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. באופן די צפוי לעימותים צבאיים מסוג זה, הצליחו הטאליבן לשחוק ולבסוף אף לשבור את רוח הלחימה של המעצמה החזקה בעולם. בכך, הוכיחו הטאליבן כי הלקח המדמם שלמדו מעצמות שונות בזירה האפגנית לאורך ההיסטוריה נותר בעינו: במשוואת הלוחמה הא-סימטרית הופכים מטען הצד, טיל הכתף, הקלשניקוב ומלכודת התופת לחזקים מכל טכנולוגיה צבאית המצויה ברשותו של הצבא המערבי המקובע, הכבד והמגושם.
מעבר לנייחות ולסרבול הרגילים המאפיינים צבאות בסדר גודל שכזה, במקרה דנן היה גורם משמעותי נוסף אשר פגע אנושות ביכולתה של ארה"ב לנוע באותה זריזות כמו לוחמי הטאליבן. הצבא האפגני הרופס, אשר הפך מנכס לנטל, ואשר רושש למעשה את תקציב הביטחון של ארה"ב. כעת מתברר, כי ארה"ב השקיעה מאות מיליארדי דולרים בהכשרה ובציוד בכדי לתחזק צבא אפגני סינטטי, נעדר כל רוח לחימה ומוכה-שחיתות, המאוכלס ב"לוחמי רפאים": חיילים אפגניים הרשומים על הנייר בלבד, רק לשם קבלת משכורת מ"הדוד סאם" על חשבון משלם המיסים האמריקני. אמנם, ההשקעה האמריקנית ירדה לטמיון, אך מי שדווקא כן צפוי לעשות שימוש באותו אמל"ח-שלל מתקדם יחסית יהיו הטאליבן, אשר יהפכו כעת מרשת כנופיות שבטיות לצבא טרור עוצמתי.
מהבחינה האסטרטגית, ההסתמכות האמריקנית על פקיסטן כגורם שבכוחו לשמר את היציבות באזור ח'ייבר-פח'טונח'ווה (פשוואר) הוכחה כחשיבה אשלייתית מהסוג הגרוע ביותר, לנוכח הידיעות המודיעיניות הברורות של האמריקנים על-אודות האוסמוזה של פעילי טאליבן דרך ממברנת הגבול האפגני-פקיסטני.
ובכן, מה הם הלקחים מהבריחה האמריקנית מאפגניסטן עבור מדינת ישראל?
בהתאם למחנות השונים בפוליטיקה הישראלית, ההתייחסות לכישלון האמריקני באפגניסטן נעה על הציר הביטחוני-חברתי-פוליטי: בתחום הביטחוני, יטענו המתריעים בשער (בצדק) כי כל ויתור מול ארגוני הטרור יגרור בהכרח ויתור נוסף, באופן אשר יוביל לבסוף לבריחה היסטרית ומבישה. הסרטונים המתעדים את תומכי הממשלה האפגנית לשעבר הצובאים על פתחי המטוסים האמריקנים בניסיון להימלט על נפשם מאימת הטאליבן, מזכירים לנו את הטראומה שלנו: טור המרצדסים הארוך המתדפק על שער פאטמה עם הבריחה הישראלית מלבנון.
בתחום החברתי, יש שיאמרו כי אנו עדים לעוד סיום כושל של ניסיון אתנוצנטרי אמריקני נמהר לכפות בכוח הזרוע את התרבות הליברל-דמוקרטית ה"לבנה" על תרבות ילידית, איתנה, עתיקה ושורשית. גם כאן, מוכח שוב כי לא כולם חפצים בליברליזם ובדמוקרטיה, והדבר נכון במיוחד כשמדובר בתרבויות אשר התרגלו לחיים בהתאם לקודים שבטיים סדורים וקשים כגידים.
