כבר ב-2004 הוציאה הוצאת מטר את הספר "רודף העפיפונים" והוא זכה להצלחה בישראל. הקוראים הבינו כשנאמר חאן, קאקא וגם את המונחים "האזארי" ו"פאשטוני". רבים קראו אותו בזמנו, ועכשיו, כשאירעו מהומות וחילופי שלטון באפגניסטן, הכירו את הסיפור: שני תינוקות נולדו לסוחר עשיר בקבול הבירה. שניהם נהנו ממתת ידו - האחד, הבן הרשמי העשיר והשני הבן לכאורה של המשרת. חילופי השלטון הביאו לחילופים ושינויים עצומים במשטר ובאבא חאן ובנו ברחו לאמריקה. הבן נהיה רופא וסופר ידוע. אחיו למחצה לא הצליח לברוח מן העיר ונשאר לשמור על הבית של העשירים.
הספר לא נותן תשובות ישירות לשאלות של מה שקורה בארץ אומללה זו. בימים אלה, שבהם אירע השבר הגדול כאשר צבא ארצות הברית ברח מאפגניסטן והשאיר את השלטון לעדת הטאליבן מדברים על רודף העפיפונים ואנשים נזכרים שקראו את הספר, ראו גם סרט (פחות מוצלח) וכעת מתקיים מופע תיאטרוני בשם זה בתיאטרון גשר. אצלי הספר רודף העפיפונים היה מוטל בפינת אחד המדפים ולקחתי לקרוא אותו לפני כחודשיים. מן רעיון מופלא הציג לי את הספר ומצאתי בו פתק מרגש: 'למרים, הספר הראשון שאת מגישה בבוקלאב'. היה שווה, גם לתת את הספר וגם לקרוא אותו כמה שנים אחרי...
המחבר, חאלד חוסייני, אוהב את מולדתו ומתאר בחמלה את הארץ האומללה שנקלעה, בזמנו, למצב רע. כוח איסלמיסטי טרוריסטי השתלט על המדינה. חוסייני סיפר בספר כיצד אחד הטרוריסטים הקשים בזמן השלטון הישן, הפך לבכיר בשלטון החדש. זה היה עדיין לפני השלטון הנוכחי. אבל התיאור לא היה מלבב (זוג שנקבר חיים באצטדיון עירוני גדוש אדם בקאבול והציבור השליך בו אבנים וסקל אותו למוות). מן התיאורים של חאלד חוסייני אפשר להסיק מסקנות מדוע מאות מנסים להימלט משדה התעופה ב"טרמפים" במטוסים אמריקניים. לא כאן המקום להיכנס לניתוחים כלכליים, פוליטיים ודתיים. אבל הספר כתוב היטב וכשקראתי אותו - עוד בטרם האירועים האחרונים - לא היה לי רצון להניחו מן היד. הפיזיקאי הגדול גליליאו גליליי אמר "הטבע הוא בלתי מתפשר ולא ניתן לשינוי והוא אדיש לשאלה האם סיבותיו הנסתרות ומעשיו מובנים לאדם או לא".
