רינה פירסטנברג, המכונה "האמא של הגבעטרון", הייתה ממייסדי להקת "גבעטרון" וניהלה את הלהקה בדרכה המיוחדת והמתמידה במשך יותר מארבעה עשורים. יש אומרים, כי לא מעט בזכותה ובשל היותה בעלת כושר אירגוני ו"אלופה ביחסי ציבור" הגיעה להקת הגבעטרון למה שהגיעה. רינה פירסטנברג נולדה בקיבוץ גבע בשנת 1931 בשם רינה בן יהודה, בת זקוניהם של מרדכי והלה בן-יהודה, מחלוצי ומייסדי קיבוץ גבע שבעמק יזרעאל, אחרי הבן הבכור עמוס בן יהודה והבת ורד אבן צור. כיום כבת למעלה מ-90, שהייתה אף היא חברת "הגבעטרון". בהיותה בת 12 לערך התייתמה רינה מאביה, מרדכי בן-יהודה, שנפטר בשנת 1944 והוא בן 49.

יסוד הגבעטרון

כבר מגיל צעיר מאוד עסקה רינה פירסטנברג בארגון אירועי תרבות. היא תכננה את אירועי החגים, את קבלות השבת, חגי המחזור ועוד כהנה וכהנה. ב-1948, לכבוד חנוכת מגרש הכדורסל בקיבוץ, הכין מחזור ה' של הקיבוץ בני ה-17 תוכנית אמנותית, משולבת עם מערכונים ושירים נוסח הצ'יזבטרון ואף שם דומה בחרו ללהקתם: "גבעטרון" - שילוב שמו של הקיבוץ עם שמה של להקת "הצ'יזבטרון" המיתולוגית ממלחמת השחרור. בין חברי הלהקה הייתה, איך לא, רינה. היא הייתה היוזמת, המפעילה, הדוחפת. דידי מנוסי, בן קיבוץ גבע, כתב להם את השיר הראשון. הופעתם בטקס חנוכת המגרש, זכתה להצלחה רבה. הם המשיכו להופיע באירועים וטקסים שונים גם בקיבוצם גבע וגם בקיבוצים שכנים ואף הוזמנו להופיע במחנות צבא בפני חיילים. ההופעה כללה לרוב שירים ומערכונים הקשורים בהווי הקיבוץ כמו מזכיר הקיבוץ, בית הילדים, הרפת, תורניות בקיבוץ וכיוצא באלה. המילים נכתבו לרוב למנגינות ידועות ומוכרות, שאולות, חלקן הגדול מנגינות שירים רוסיים. כבר מראשית ימיו התפרסם הגבעטרון בשל הצליל המיוחד של שירתו. רינה שרה בלהקה ושימשה גם כסולנית. קולה המיוחד - סופרן צלול עממי בגוון "רוסי", בלט תמיד בין קולות בנות הלהקה בצבע הקצת אחר שלו.

הגבעטרון בראשית דרכה

ב-1961 נערכה ב"גני התערוכה" בתל אביב אירוע "תערוכת הקיבוצים". שמנהלו האמנותי היה זאב חבצלת, איש בית אלפא. חבצלת הזמין את הגבעטרון להופיע באירוע והצמיד לה כמלווים קבוצת נגנים אלמונית שזה לא מכבר הוקמה, בשם "חמישיית גלבוע". על "חמישיית גלבוע" ניצח מלחין צעיר ומוכשר, אלמוני יחסית אז, בשם נחום (נחצ'ה) היימן, שהתגורר אז בקיבוץ בית אלפא, לימים מהמלחינים הבולטים בארץ. "השידוך" בין הגבעטרון ל"חמישיית גלבוע" עם נחום היימן הביא לתקליט מצליח משותף של שתי להקות אלה בשם "לאן נושבת הרוח". ב-1961 מונה נחצ'ה היימן למנהלה המוזיקלי של הגבעטרון. הלהקה הוזמנה להקלטות בתוכניות רדיו, קיימה הופעות ברחבי הארץ ובהמשך אף יצאה לחו"ל וקיימה הופעות בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם. בין השאר ערכה מסע מחוף לחוף בארצות הברית. הלהקה מזוהה עם שירי ארץ ישראל של פעם ושירי ה"התיישבות העובדת", הוציאה תקליטים ואלבומים רבים, הופיעה בתוכניות טלוויזיה לא מעטות והרבתה להופיע בהתנדבות בבתי חולים ולפני חילי צה"ל. ב-1972 זכתה בפרס "כינור דוד". בין להיטיה המוכרים והאהובים של הלהקה נמנים שירים כמו "בת 60", "הו ארצי, מולדתי", "ים השיבולים", עמק שלי ועוד. בשנות ה-80 הופיעה הגבעטרון בפני עשרות אלפי צופים בפארק הירקון בתל אביב. ב-2008 הוענק ללהקה פרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". בנימוקי ועדת השופטים נאמר בין השאר: הגבעטרון" - על קסם גווניה הקוליים וההרמוניים, על השירים המיוחדים לה, כמו-גם על אותם השירים שחידשה והעניקה להם צבע ייחודי - הפכה לסמל מרכזי בדברי ימי התרבות הישראלית. מורשתה היא מזה כבר נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית.

מנהלת הלהקה במשך כ-40 שנה

מראשית הקמתו של הגבעטרון לאורך למעלה מ-40 שנה, הייתה פירסטנברג מנהלת הלהקה, כשלצידה מנהלים מוזיקליים לפי הסדר הכרונולוגי הבא: נחום היימן, דב כרמל, חיים אגמון, דני אור-סתיו וצביקה כספי. רינה פירסטנברג הפכה לסמל הלהקה זוהתה מאוד עם הלהקה וכונתה "האמא של הגבעטרון". היא הייתה מנהלת כריזמטית ועל פיה יישק דבר. היא קבעה את החזרות ותיאמה את התלבושות, לוח ההופעות וההקלטות. היא שקבעה גם במידה רבה מי יתקבל ללהקה ומי לא. רינה הייתה אלופת יחסי ציבור. היא יצרה קשרים עם מנהלי תרבות, עיתונאים, אלופי צה"ל ופוליטיקאים בכירים, דבר שתרם מאוד להצלחת הגבעטרון ולפרסומה בקרב הציבור הרחב. רבים אולי לא יודעים, אבל להקת הגבעטרון למרות הצלחתה, פרסומה והופעותיה הרבות, כולל ברדיו ובטלוויזיה, לא הוכרה לאורך רוב שנותיה כענף כלכלי. רינה, כמו שאר חברי הלהקה, שובצו בעבודות היומיות השוטפות של הקיבוץ. רינה שובצה כעובדת במטבח הקיבוץ ואילו חברתה ללהקה ניקה ברזק עבדה כספרית בקיבוץ. היו לא מעט מקרים שחברי הלהקה הופיעו בהופעה בערב וחזרו מאוחר בלילה ולמחרת בבוקר התייצבו לעבודתם השוטפת בענפי הקיבוץ כרגיל.

חייה המשפחתיים של רינה

ערב מלחמת השחרור מגיעה לקיבוץ גבע קבוצת נערים יתומים מכפר הנוער שפיה ובניהם נער בשם שמואל פירסטנברג. שמואל עלה לארץ ב-1930 בגיל 3 מצרפת. הוא התייתם מאביו בצרפת ועלה עם אמו, שחזרה ב-1939 לפולין ומאז אבדו עקבותיה. שמואל גדל אצל קרובת משפחתו בגבעתיים, ולאחר מכן עבר לכפר הנוער שפיה ומשם עבר בשנות ה-40 לגבע. כאן פגש את בת הקיבוץ, רינה בן יהודה. כשחזר מהקרבות השניים נישאים, בונים ביתם בגבע ומביאים לעולם את חייק, נמרוד ("נימי") וגונן. בנוסף לשלושת ילדיהם אימצו בן רביעי. בשנת 1957 יוצאים רינה ושמואל פירסטנברג עם משפחתם לקיבוץ משמר-דוד לסייע לקיבוץ שהיה אז בשלבי התארגנות וביסוס. ב-1971 נוחתת על משפחת פירסטנברג בשורה מרה. אב המשפחה שמואל מתבשר כי בשל בעיה רפואית ייאלץ להיזקק מעתה וכנראה עד יומו האחרון לכסא הגלגלים. שמואל היה אז בן 45. בנו חייק מספר: "מגבר אופטימי, תמיר, זריז וחרוץ הפך אבא לשבר כלי בכיסא גלגלים". רינה המשיכה לשיר עם הגבעטרון ולנהל את הלהקה עד למעשה שנות ה-90. יש אומרים שבזכות מסירותה והתמדתה, הגבעטרון המשיך וממשיך להתקיים שנים כה רבות, כשהוא צולח שנות שפל קשות וקוצר הצלחות מרשימות.

פרישתה מהלהקה

בתחילת שנות ה-90, על-רקע חילוקי דעות עם הנהלת וחברי קיבוץ גבע על עתידה דרכה ודמותה של הלהקה, פרשה פירסטנברג מתפקידה, כמנהלת הגבעטרון. הדור המייסד של הלהקה וזה שבא אחריו החל מזדקן. חוגים צעירים וחדשים בלהקה דחפו להפוך את ניהול הגבעטרון ל"מודרני" יותר. במקומה של רינה מונה למנהל הלהקה יואל פרנס שניהל עד כה את המפעל המצליח המקומי "בקרה". ללהקה צורפו שבעה זמרים וזמרות חדשים, אף כאלה המתגוררים מחוץ לגבע. מספרים שלרינה הוסבר שהיא תוכל להמשיך לשיר בלהקה אך לא תנהל אותה. רינה ראתה בהחלטה זו פגיעה במפעל חייה ובה אישית ופרשה מהלהקה (יש אומרים, בזעם).

מתנדבת בעמותת משמר הגבול

לאחר שעזבה את הגבעטרון עסקה רינה פירסטנברג בפעילות התנדבותית למען שוטרי משמר הגבול ובין השאר הדריכה חבורת זמר של חברי יישובים מעמק יזרעאל. ניצב ישראל יצחק, מי שהיה מפקד משמר הגבול, סיפר שרינה הייתה פעילה מאוד בעמותה לרווחת אנשי מג"ב וכי במסירות וב"בולדוזריות" שאפיינה אותה תרמה מאוד לשיפור תנאי שירותם ורווחתם של אנשי מג"ב.

מותה והלוויתה

בשנים האחרונות לחייה חלתה רינה פירסטנברג, רגלה נקטעה ונזקקה לכיסא גלגלים. בנובמבר שנת 2001, כחודש לפני חגיגות ה-80 לגבע, לקתה בדום לב פתאומי והלכה לעולמה והיא בת 70. מאות השתתפו בהלוויתה. על מצבתה בבית העלמין בגבע נחקק: "אם הגבעטרון" - מאבני הפינה של הזמר הישראלי, ה"אמא של משמר הגבול", "אחות אם וסבתא אהובה". בנוסף נחקקו על המצבה מילים מהשיר "זמר" אותו הלחין דוד זהבי למילותיה של המשוררת רחל: "בֹּקֶר וָעֶרֶב לְךָ וְעָלֶיךָ, לְךָ וְעָלֶיךָ שָׁרוּ שִׁירָי סַעַר וָדֹמִי, צַהַל וּבֶכֶה, פֶּצַע וָצֹרִי, נַחַת וּדְוָי". בסמוך לקברה של רינה נמצא קברו של בעלה שמואל פירסטנברג (2010-1927) שנפטר 8 שנים אחרי מות רעייתו האהובה. לא רחוק משם במרכז בית העלמין בגבע נמצאים קברי הוריה של רינה, מרדכי והלה בן-יהודה ושל אחיה עמוס בן-יהודה.

סרט אודותיה

בערוב ימיה הופק סרט בשם "האמא של הגבעטרון", שביימו שחר מגן ואילת גיל. הסרט מגולל את סיפורה של הלהקה ואת סיפורה של רינה. רינה לא זכתה לראות בהשלמתו של הסרט. במהלך עריכת וצילומי הסרט הלכה לעולמה.