אזרחי ישראל נדהמו לגלות שחברי קונגרס דמוקרטים הצביעו נגד מתן עזרה לישראל ברכישת ציוד הגנתי - לא התקפי - על-מנת להגן על אזרחים - גברים, זקנים, נשים וילדים - בפני ירי טילים על-ידי ארגוני טרור בעזה. ארגונים אלה אינם מעוניינים במו"מ עם ישראל על פתרון של 2 מדינות אלא בחיסולה. ולידיעת הפרוגרסיבים: למעלה מ-50% מהיהודים תומכים בחלוקה ל-2 מדינות אבל רוב הפלשתינים תומכים בחמאס שמטרתו חיסול המדינה היהודית והקמת מדינה מוסלמית-פלשתינית על חורבותיה.
והרי כמה עובדות:
א. מתי התיישבו הערבים בארץ
בניגוד לאג'נדה הפלשתינית המוצגת בפני כל העולם, הפלשתינים אינם תושביה הוותיקים של ישראל, היא פלשתין, לגירסתם, והיהודים אינם גוזלי אדמתם.
נא לעיין במחקרים על הרכב האוכלוסייה בישראל-פלשתין -
640 לס' - בארץ היו במאה ה-7 כ-3 מיליון תושבים. רובם היו נוצרים - פגאנים לשעבר, שהובאו לארץ על-ידי הכובשים ההלניסטים והרומים. עם כיבוש הארץ על-ידי הערבים שפלשו מחצי האי ערב התיישבו בארץ ערבים מעטים- כ-30,000 בלבד. הם התיישבו בערים הגדולות והיוו דרג מינהלי ואנשים המקורבים לשלטון.
1099 - הכיבוש הצלבני. בארץ נותרו רק כ-500,000 תושבים ורק כ-150,000 מתוכם היו מוסלמים (העדפת השימוש במונח דתי ולא אתני החלה בימי השושלת העבאסית).
1516 - הכיבוש העות'מאני. בארץ היו רק כ-123,000 תושבים שכ-80,000 מתוכם היו מוסלמים.
1917/8 - הכיבוש האנגלי. בארץ היו כ-525,000 מוסלמים ש-50% מהם היו מהגרים ופליטים מוסלמים שהשלטון העותמ'אני קלט ואף חילק להם אדמות.
1948 - עם סיום שלטון המנדט הבריטי היו בארץ 1,200,000 מוסלמים, גידול של 700,000 תוך פחות מ-30 שנה שלפחות מחציתם היו מהגרי עבודה מארצות ערב שהיסתננו לארץ באופן בלתי חוקי תוך העלמת עין של השלטון הבריטי.
לסיכום, הפלשתינים משקרים. הם אינם התושבים הוותיקים של ישראל/פלשתין.
ב. הזכות ההיסטורית של העם היהודי בארץ ישראל
בניגוד לפלשתינים, ליהודים יש היסטוריה ארוכה של חיים בארץ ישראל. שבטים עבריים נדדו והתנחלו בארץ החל מהמאה ה-18 לפנה"ס. במאה ה-10 קמה בארץ ממלכת ישראל שהתפלגה לשתי ממלכות: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. האימפריאליזם האשורי חיסל את ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס והיגלה חלק מהאוכלוסייה לאשור (עירק בימינו). ממלכת יהודה חוסלה על-ידי האימפריאליזם הבבלי בשלהי המאה ה-6 לפנה"ס וחלק מתושביה הוגלה לבבל (עירק כיום).
אך כבר ב-538 לפנה"ס, בעקבות הכרזת כורש, חזרו חלק מגולי יהודה והביאו להתחדשות היישוב היהודי. בעקבות הצלחת מרד יהודה המכבי השתחררו היהודים מהכיבוש ההלניסטי והקימו את מדינת החשמונאים ב-147 לפנה"ס. ממלכת החשמונאים חוסלה על-ידי האימפריאליזם הרומי ב-70 לס'. מכ-3 מיליון יהודים - חלקם נהרגו במרידות, חלקם נטבחו וחלקם ברחו - נותרו מעטים. מאז שלטו בארץ ביזאנטים, ערבים, צלבנים, ממלוכים ועות'מאנים עד שבריטניה הכירה ב-1917 בהכרזת בלפור, בזכותם ההיסטורית של היהודים על הארץ ובזכותם להקים בה בית לאומי. הכרה זו אושרה על-ידי חבר הלאומים ובריטניה קיבלה מנדט על הארץ והוטל עליה להניח את היסודות לבית לאומי בארץ ישראל. הערבים שהיו בארץ הוכרו כבעלי זכויות של מיעוט.
ג. הפלשתינים דחו לפחות 6 הצעות להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל
הערבים, כך נקראו ערביי ארץ ישראל עד שנות ה-60 למאה ה-20 כאשר הכריזו על עצמם כבעלי זהות לאומית, כפלשתינים. המנהיגות הערבית סירבה להכיר בהחלטות חבר הלאומים וניהלה מאבק ואף מרד נגד ממשלת המנדט והיישוב היהודי ההולך וגדל ובעד ביטול החלטות חבר הלאומים. המרד הערבי שהחל ב-1936 שכנע את בריטניה שהמצב אינו יכול להימשך וועדת פיל שהוקמה ב-1936 הציעה לחלק את הארץ ל-2 מדיניות, יהודית וערבית. היהודים קיבלו את ההצעה ואילו הערבים דחו אותה על הסף. זאת הייתה ההצעה ה-ראשונה.
בזמן מלחה"ע השנייה כרתו הערבים ברית עם השלטון הנאצי ועשו מאמצים לחסל את היישוב היהודי על-ידי ניסיון שסוכל להרעלת בארות גוש-דן. כמו-כן, תכננו הערבים בשיתוף עם השלטון הנאצי להקים מחנה ריכוז בארץ בו ירוכזו ויחוסלו היהודים לאחר שרומל ינצח את מונטגומרי ב-1942 באל-עלמין. למגינת ליבם מונטגומרי ניצח והניסיון להביא לשואת יהודי הארץ נכשל.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה חידשו הערבים את מאבקם ביישוב היהודי בגיבוי של מדינות ערב. הנושא הועלה בפני ארגון האומות המאוחדות שירש את חבר הלאומים ובנובמבר 1947 החליט האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. היהודים קיבלו את ההצעה ואילו הערבים דחו אותה על הסף והתארגנו מייד לחיסול היישוב היהודי או כפי שהתוכנית נקראה בפי הערבים "לזרוק את היהודים לים". זאת הייתה ההצעה השנייה.
[המשך יבוא]
