לפני שנה, כאשר האמריקנים הלכו לקלפיות, השלכות הקורונה שינו את התפיסות לגבי מעורבות הממשלה במשק. דמוקרטים רבים ציפו שהשינוי יהיה מאריך ימים, והנשיא ג'ו ביידן בנה חלקית את סדר היום הפנימי שלו על כך שהאמריקנים מוכנים לממשלה גדולה ומעורבת. אבל כיום נראה, שנכונותו של הציבור לכך פחותה מאשר אשתקד.
בסקר גאלופ בשנה שעברה אמרו 54% מן האמריקנים, כי הממשלה צריכה לעשות יותר כדי לפתור את בעיותיה של המדינה. בספטמבר השנה אמרו 52% מהם שהיא מנסה לעשות יותר מדי דברים שמוטב להניחם למגזר העסקי ולאזרחים; נתון זה הוא חזרה לשגרה, מציין דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. הפעם היחידה ב-29 השנים בהן נערך סקר זה בה רוב הציבור רצה יותר מעורבות ממשלתית, הייתה מיד לאחר 9/11. ככלל, האמריקנים מודאגים מפני ממשלה גדולה מדי.
מציאות זו טופחת על פניהם של ביידן והדמוקרטים, כאשר הם מנסים לקדם הן חבילת תשתיות דו-מפלגתית והן חבילת רווחה ואקלים שלהם לבדם. ביידן צריך לשכנע את הבוחרים לתמוך בממשלה גדולה יותר ושהיא מסוגלת לבצע את המשימות הדרושות. הרפובליקנים ניצבים כאיש אחד נגד הרחבת הממשלה, מה שמוסיף לתסבוכת שבפני ביידן. כאשר הקונגרס מתווכח על תוכנית הרווחה והאקלים, שעמדה במקורה על 3.5 טריליון דולר, ביידן צריך להימנע מלאכזב יותר מדי את הליבה האקטיביסטית של מפלגתו.
עמדותיהם של הרפובליקנים והדמוקרטים בנוגע לתפקיד הממשלה לא השתנו; השאלה היא מה חושבים העצמאים. בשנת 2019 אמרו רובם שהממשלה מנסה לעשות יותר מדי. אשתקד, בעיצומה של הקורונה, 56% מהם סברו שהממשלה צריכה לעשות יותר. כעת התמונה הפוכה: 57% אומרים שהיא עושה יותר לעומת 38% בלבד הסבורים שהיא צריכה לעשות יותר. העצמאים יקבעו במידה רבה האם הדמוקרטים ישמרו על הרוב שלהם בקונגרס בבחירות האמצע בעוד שנה, ואם דעותיהם יישארו כמו הנוכחיות – הדמוקרטים יהיו בבעיה קשה.
כולם ייאלצו להתפשר
סקר גאלופ גם מדגיש את חוסר האמון הכללי בממשלה. האמון ביכולתה לטפל בבעיות בינלאומיות נמצא בשפל חסר תקדים של 39% (אם כי הסקר נערך מיד לאחר הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן). האמון ביכולתה לטפל בבעיות פנים עומד על אותו שיעור, אם כי גם כאן ייתכן שיש השפעה נקודתית של הזינוק בתחלואת הקורונה. במבט לאורך שני עשורים, האמון בממשלה בתחום החוץ ירד ב-20 נקודות האחוז, ובתחום הפנים – ב-14 נקודות.
נתונים אלו מסבירים חלקית את הקושי של ביידן והדמוקרטים לבנות הסכמה סביב חבילת הרווחה והאקלים, אך זו אינה התמונה המלאה. חלקים משמעותיים מן התוכנית זוכים לאהדה נרחבת, כגון הטבות מס בגין ילדים, חינוך חינם בגני ילדים, הרחבת חופשות לצורכי טיפול במשפחה והעלאת המס על העשירים והחברות. הבעיה שהיא שכיום הדיון הוא על תג המחיר ולא על הפרטים.
ביידן, יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, ומנהיג הרוב בסנאט, צ'אק שומר, טרם הצליחו להגיע לקונצנזוס על היקף התוכנית או על מרכיביה, אשר יבטיח את אישורה. בממשל יש תחושה כללית של התקדמות ושכל הצדדים קרובים בהרבה להסכמה מכפי שהיו לפני מספר שבועות. ייתכן שזה נכון, אבל בינתיים הדמוקרטים מנהלים ויכוחים פומביים קשים, כאשר כמה מהם אף דורשים לצמצם את התוכנית ל-1.5 טריליון דולר בלבד – מציין בלץ.
בסופו של יום, צופה בלץ, כולם ייאלצו להתפשר כדי למנוע מסדר היום של ביידן לקרוס בסמוך לקו הגמר. איש אינו יודע כרגע מה יהיה מספר הקסם ומה יהיה הרכב התוכנית. מנהיגי הדמוקרטים אומרים שהצורך להגיע להסכמה הולך ונעשה דחוף. בשלב מסוים ההחלטה על מה להתפשר תהיה בידי ביידן, בהתייעצות עם פלוסי ושומר, במטרה לשכנע את כל הצדדים להתייצב מאחורי פשרה זו. ביידן הפגין עד כה סבלנות או פסיביות – תלוי את מי שואלים – אבל מתקרבת השעה בה יהיה עליו להכריע.
ביידן וצוותו בנו את האג'נדה שלהם בסתיו 2020 ובימים הראשונים של 2021, כאשר הקורונה השתוללה וכאשר הצרכים נראו כמחייבים תוכניות מהפכניות. הצרכים עדיין קיימים, אבל אחרי שביידן ימכור את החבילה למפלגתו – הוא עדיין יצטרך למכור אותה לציבור. לאחר מכן יהיה עליו להוכיח שהיא משיגה תוצאות שניתן להרגיש ואיננה סתם מספרים באוויר.
