ראש הממשלה נפתלי בנט ביקש משריו לחדול מן הקטטה הפנימית בקואליציה. היא כספינה המנווטת בים גבה-גלי. נחשוליו יגבהו ככל שיקרב יום ההצבעה בכנסת על תקציב המדינה, שח"כ בנימין נתניהו בתפקידו הקודם מנע את אישורו.
בנט ביקש, אבל פוליטיקאים מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה, אינם מסוגלים לפעול על-פי הכלל היהודי בן 1,800 השנים: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". לא הם.
למשל: אין כל מניעה שהשמאל בממשלה יערער על דרך הטיפול של הימין במאחז שנוי במחלוקת ביהודה ובשומרון. אך זו בעיה בת 54 שנים. מדוע לא להמתין עד ליום שאחרי אישור התקציב?;
ואין כל מניעה שהשר אלי אבידר - מפגין ותיק ומתמיד ומקורי בכיכר בלפור ובאתרים אחרים - יתבע את חלקו הראוי בשלל הפוליטי. אבל הוא הרי לא יפיל את הממשלה, אז מה בוער? בעוד פחות מחודש ייפתחו השערים;
ואין כל מניעה שאיילת שקד תיפגש עם יעקב ברדוגו ובועז ביסמוט במסעדת יוקרה ברחוב הברזל בתל אביב - אבל מדוע דווקא בתקופה בה כל צעד כזה מצידה מגביר את החשדות הקואליציוניים כלפיה אלא אם יש לה עניין להטיל מורא בשורות חבריה לממשלה?; ואין מניעה שח"כ ניר אורבך ימתח ביקורת על נאומו של ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד אתמול בכנסת. סוף-סוף כל אחד צריך קצת תשומת לב, לא?;
ואין כל מניעה - וזה עניין הקרוב מאוד ללבי - ללחוץ עתה בממשלה על הקמת ועדת חקירה בסוגיית הצוללות, בעיקר המצריות, שח"כ ביבי בתפקידו הקודם נתן להן אור ירוק ושיקר כי לא עשה זאת - ובכל זאת אפשר להבין אם הנושא יעלה לדיון למחרת אישור התקציב; ועוד "הפנקס פתוח והיד רושמת". ורק פוליטיקאים אינם מסוגלים לדומם את המנוע האנושי שבליבם.
