יש לי הצעת פשרה בוויכוח הניטש עתה בין מצדדי חוק הנאמנות בתרבות למתנגדיו. מצד אחד ברור למתנגדי החוק שחובה על המדינה לממן את מי שיורק עליה, מוציא את דיבתה רעה, מעליל עליה עלילות של רצח עם, נאציזם ופשיזם.
מצד שני מי שמצדד בחוק היה רוצה שרק יצירות פטריוטיות חפות מכל ביקורת על המדינה, רצוי עם שיר הלל למנהיג האהוב בנימין נתניהו ולטייקונים נאמניו יזכו במימון המדינה. החוק הוצע מכיוון שבלטיפונדיה של התרבות בישראל - תיאטרון, קולנוע, הוצאות ספרים ועיתונות - השערים נעולים מפני יוצרים שלא מאמצים את הנרטיב הפלשתיני והפוסט ציוני.
יש כאן קולקטיביות רעיונית שלא מביישת את קוריאה הצפונית, וכל בעל השקפות דיסדנטיות מוקצה וממררים לו את החיים, מנעמי שמר ועד אפרים קישון. יש לי חברים טובים שלמרות שהם יונים צחורות היו צריכים להקים הוצאת ספרים, בטאון ותיאטרון משלהם על-מנת לאפשר ליוצרים מזרחיים במה הולמת. זאת עובדה שיוצרים מזרחיים אלה הודרו מהוצאות הספרים, התיאטרון והבטאונים האחרים ולכן רק במסגרת הזאת של החברים שלי הם יכלו לפרסם את יצירותיהם. כך יצאו לאור ספרים נפלאים ואפילו אנתולוגיה של סופרים ומשוררים מזרחיים שלדעתי חייבת להילמד בכל תיכון, כי בתוכניות הלימודים שהיו קיימות בזמני ועשרות שנים מאוחר יותר לא היה קיים כל יצוג לסופרים מזרחיים שאינם נופלים באיכויותיהם ממאפו ושלונסקי.
זה שהרומן שלי "הישמרו מדורון יווני" יצא לאור בהוצאת ספרים זאת זה לא בגלל שהדירו אותי כי אני מזרחי אלא בגלל זה שהעזתי להתקיף את הטייקונים ואת השחיתות בעולם העסקים הישראלי המממן את הוצאות הספרים, העיתונות ואת הפוליטיקאים. הצעת הפשרה שלי שאין לי ספק שהיא תיפול כי היא לא קשורה בשום אג'נדה, היא שקריטריון מרכזי במימון המדינה יהיה גיוון.
בהרבה מדינות מתוקנות זהו קריטיריון מרכזי בתרבות, במקומות עבודה, במכרזים, ואין ראוי ממנו. לא צריך לקבוע אחוזים מדויקים, אלא הכוונה לתת ביטוי למנעד המגדרי, הערכי והכלכלי במדינה. כך למשל, יוודאו שיקבלו מימון גם יוצרים ערבים, חרדים, מזרחים, אשכנזים, עולים מרוסיה ואתיופיה, גברים ונשים, בעלי השקפות יוניות וניציות, חסידי שלום עכשיו וארץ ישראל השלמה, יוצרים משכבות סוציו אקונומיות עניות, פרט אולי למי שמטיף לטרור, יהודים וערבים כאחד, מנוער הגבעות ועד חסידי השאהידים.
ברור שהקריטריון המרכזי למתן תקציבים יהיה האיכות המקצועית של היצירה, אבל לעניות דעתי ועדות הפרסים בישראל ובעולם ובוודאי שרי התרבות מונעים ממילא מאג'נדות ואינם אובייקטיביים, כך שכל אחד יוצק את התוכן שהוא רוצה לחופש פואטי, אקדמי ואחר. אחרת לא ברור למה אין כמעט יצוג למזרחים ולערבים מחד-גיסא, לניצים ומתנחלים מאידך. בעבר גם לא היה יצוג לנשים ושלחו למאסר את אוסקר ווילד על היותו הומוסקסואל, הדירו סופרים דיסידנטים ברוסיה, סוציאליסטים במקקרתיזם ויהודים במשטרים גזעניים, כך שזה מגוחך להגיד שקיימים קריטריונים אבסולוטיים לחופש יצירה.
ההצעה שלי תיפול כי היא פוגעת בבייס של היונים ובציפור הנפש שלהם - העם הפלשתיני העשוק, ובבייס של הניצים כי היא תמנע מהם להתקרבן ולהגיד שכולם נגדם למרות שהם בשלטון כבר 50 שנה ומתנהגים כצמיתים. אבל אולי אולי תקום אי-פעם ממשלה ותיכון כנסת של אנשים שרק טובת המדינה נר לרגליהם וציפור הנפש שלהם. תיווצר מקבילית כוחות בין חופש יצירה לגיוון עד שיימצא איזון ראוי.
