כך הבימאי מרווה את היובש שבסיפור הקצרצר, ומעניק לו היבטים שהמחזאי לא חשב עליהם. מכאן מדוע הוא מצליח לחבר את עלילת המחזה למצב המייאש בו נתונה מדינת ישראל בתקופה זו, בה נאלצים אזרחים לוותר על שטחי המדינה הודות למניפולציות פוליטיות, ולהשתלטות הערבים תומכי הטרור והאחים המוסלמים על ישראל היהודית והציונית. התקשורת הצליחה לגרום לנו לשכוח את המילה "ציונות", דורשת לבטל את ההימנון, שמירת השבת החלקית הקיימת, והיא קיימת בכל מוסדות החינוך בתוך "חינוך לחשיבה ביקורתית נכונה" - הן באקדמיות והן בבתי הספר. רון גזית כ"חייל הזוחל" כובש ומרשים במיוחד במשחקו האכספרסיבי הכנה, ושחף קהלאני "החייל השמן" - עם נוכחות פיסית וביטחון עצמי המצליח לערער כליל את זהותו של החייל הרזה – רן קפלן הרגיש והעדין. ליאור כהן היפה היא האישה, שזהותה האישית כלל לא קיימת מתוכה, אלא מוכתבת לה על-ידי החייל השמן האגרסיבי. שתי סצינות חלומיות ומטלטלות הן הופעת "השכנה העיוורת" (ספיר יצחק הנפלאה בחן תנועותיה כרקדנית בלט, בעוד מצחיקה ונפלאה היא "השכנה האילמת" - סלי עדן בר שמדגימה יכולת פנטומיה מופלאה. שתיהן יחד מזכירות את גדולי הצמדים בתולדות הקולנוע. זה חלק ממה שיצק בהצגה הבימאי עמית אפשטיין, בוגר הסטודיו גם הוא. עיצוב ההיגוי המדויק של אפרת ליפשיץ תורם רבות, לנושא הכה טעון בקרב שחקנינו. כך גם עיצוב התפאורה הרזה של אלונה רודנב, שכה מאפיינת את שפתו של לוין, והתלבושות הכה אותנטיות, וכן עיצוב התנועה המרשים של טל קון. "אז מי אני באמת? שואל הרזה: האם מה שאומרים עלי, או מה שאני חושב שאני"? הצגה שחרף רזון הנראטיב - העושר המשחקי, העיצובי והבימוי עושים ממנה חוויה מיוחדת. ושאפו לבוגרים.