זן האומיקרון הגיע בדיוק בליבו של הדיון על יוזמתו של ארגון הבריאות העולמי לחתום על מה שזכה לכינוי "הסכם מגיפה". הארגון החל אתמול (29.11.21) כינוס מיוחד של מועצתו, השני בתולדותיו, אשר יימשך שלושה ימים כדי לדון ביוזמה זו – מדווח וושינגטון פוסט.
במשך שנה הזהירו מומחי בריאות, כי "איש אינו בטוח כל עוד לא כולם בטוחים" – והאומיקרון אכן הגיע מיבשת אפריקה, בה שיעור המחוסנים הוא 6% בלבד. תומכי היוזמה אומרים, כי "הסכם המגיפה" או כלי בינלאומי חוקי אחר יוכל להתמודד עם כמה מהכשלים שהובילו את העולם למצב הנוכחי. כלי שכזה יוכל להפעיל כלי בינלאומי שיזהה סיכונים מוקדם יותר ויסייע להבטיח את ייצור החיסונים והתרופות הדרושים. האומיקרון הגביר את המודעות לצורך ברפורמות משמעותיות, מציין הפוסט. אבל כמה מדינות, ובראשן רוסיה וסין, מסתייגות מכל רעיון של הסכם.
כאשר הן מתמודדות בפני סיכונים, ממשלות אינן חושבות בצורה גלובלית אלא מסתכלות על עצמן. מאז צץ האומיקרון, מדינות הגיבו במגבלות ואף באיסורים על-כניסה מהמדינות הנגועות – אך למרות זאת הנגיף מתפשט. הדבר מעלה את השאלה, האם – כמו בשלבים הראשונים של המגיפה – גם החיסונים יעניקו הגנה בראש ובראשונה למדינות העשירות, או שהם יגיעו למדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר.
מגבלות הנסיעות כבר מקשות על שיתוף הפעולה הבינלאומי. חוקר דרום-אפריקני שנטל חלק בזיהויו של הזן החדש, חוליו דה-אוליברה, אמר שהמגבלות מונעות ממנו לקבל את הכימיקלים הדרושים לו להמשך עבודתו. הן גם הובילו לביטול פגישת השרים של מועצת ארגון הסחר העולמי, שאמורים היו לדון בביטול הגנת הקניין הרוחני על החיסונים והתרופות לקורונה, כך שניתן יהיה לייצר אותם בצורה זולה יותר ברחבי העולם; האיחוד האירופי מתנגד, בטענה שהביטול יפגע ביזמות עתידית. כעת החשש הוא, שעד שהדיון יתקיים ועד שיוסקו מסקנות, הן יהיו פחות רלוונטיות בטווח הקצר.
"הסכם מגיפה" עשוי להיות שאפתני עוד יותר. הוא יוכל להתמודד עם דאגות נקודתיות שמעורר האומיקרון – למשל, לחייב מדינות לייצר כמות מסוימת של חיסונים או למעקבים כמו אלו שבוצעו בדרום אפריקה ובוצוואנה וסייעו לזהות את הזן. אבל הסכם שכזה ידרוש שנים של מו"מ וייכנס לתוקפו רק אחרי הקורונה. אבל הוא יבטיח שהתפרצויות עתידיות לא יגרמו לטעויות כפי שבוצעו בשנתיים האחרונות. העולם לומד כעת, שחלוקת חיסונים וייצורם תוך כדי תנועה בזמן מגיפה, איננה אסטרטגיה טובה. הסכם שכזה יוכל ליצור מכניזם שיופעל אוטומטית כאשר תצוץ סכנת מגיפה.
שרי הבריאות מ-32 מדינות תומכים ב"הסכם מגיפה", ואפילו ארה"ב – מתנגדת מסורתית לחוזים בינלאומיים נרחבים – נשמעת כמעט כתומכת נמרצת ברעיון. אבל יש גבולות למה שיוכל להשיג הסכם כזה. השנתיים האחרונות הראו, כי התגובה המרכזית למגיפות היא מגבלות תנועה – נושא שכלל אינו מופיע בטיוטת ההסכם שניסח ארגון הבריאות העולמי.
למדינות יש הרגל להתעלם מהסכמים בינלאומיים כאשר הללו אינם מתאימים להן. ההסכם הקיים משנת 2005 שכותרתו "תקנות בריאות בינלאומיות", אשר סלל נתיב חדש לתגובה על התפרצות המגיפות, אם כי יש בו מעט פרטים ואכיפה, הופר שוב ושוב מאז פרוץ הקורונה. האומיקרון הוא אולי הוכחה מדוע "הסכם מגיפה" הוא כה חיוני, אבל תגובת העולם לזן החדש אולי מראה שגם הוא לא יעבוד, סבור הפוסט.
