על עכברים ואנשים, או בתרגום אחר "של עכברים ואנשים", הוא נובלה מאת הסופר האמריקני ג'ון סטיינבק, שפורסמה בשנת 1937. הנובלה מגוללת את סיפורם של לני וג'ורג', שני עובדי חווה הנודדים בקליפורניה שבארצות הברית, בחיפוש אחר עבודה, בזמן השפל הגדול, 1937. לני הוא בחור ענק רפה-שכל, משולל מודעות וזיכרון, ובעל כוח פיזי בלתי-נשלט, שהוא כלל אינו ער לקיומו. חברו ג'ורג', הגורר אותו עמו מנעוריהם, כמין הרגל או משימה ומעמסה שהורסות את חייו, הוא היפוכו הגמור של לני: איש קטן וזריז, שקול ובעל לשון ומחשבה. במציאות הקודרת של הדפרסיה האמריקנית (המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 למאה הקודמת) נודדים השניים כפועלים שכירים מחווה לחווה בקליפורניה. הם מאבדים מקומות עבודה בזה אחר זה בגלל "הדברים הרעים" שלני עושה בלי-דעת, בתום יַלדי מכמיר-לב. לני רוצה ללטף כל דבר שמוצא-חן בעיניו, וכך הוא מצמית את כל אשר יאהב. בניגוד לצחיחות הרגשית שסביבם, לבדידות ולחשדנות ההדדית של הפועלים הנודדים חסרי-הבית, ללני ולג'ורג' יש זה את זה, ויחד הם מטפחים חלום על חווה צנועה משלהם, אשר בה יחיו רק למען עצמם, באחוות גברים. ג'ורג' אמור לספר ללני על החווה הזאת שוב ושוב, ואלה המלים היחידות שלני זוכר בעל-פה, מלה במלה; לדידו מתמצה האוטופיה שלהם בכך שיינתן לו שם ללטף ארנבים כאוות-נפשו. הצחיחות הרגשית מתבטאת במחזה גם ביחסים בין קרלי לאשתו. אשתו של קרלי נמצאת כל היום בבית הגדול. אין לה עם מי לדבר, כי בעלה נמצא כל הזמן מחוץ לבית. היא בודדה ולכן מנסה להתגנב לחווה ולדבר עם הפועלים. קרלי הוא בנו האגרסיבי, בעל מעמד של בעל החווה. הוא מסתובב בחווה באופן סמכותי ושמועות מספרות שהוא מתאגרף לשעבר עם כפפות זהב. קרלי בוחר כל הזמן מריבות, במיוחד עם לני; ריב אחד כזה מוביל לכך שלני מוחץ את ידו של קרלי.

עבודה מלוטשת

קרלי לובש כפפה על אחת מידיו בכל עת. העובדים האחרים טוענים שהכפפה מלאה בקרם כדי לשמור על ידו עדינה עבור אשתו. למעשה, קרלי מקנא ומגן מאוד על אשתו, והוא חושש לעתים קרובות שהיא מפלרטטת עם העובדים האחרים. לאחר שלני הורג בטעות את אשתו של קרלי, קרלי מוביל את העובדים האחרים במצוד רצחני אחר העובד החדש. שלושה ימים נמשך ההווה הנמרץ של עלילת הנובלה בחווה החדשה שהשניים מגיעים אליה. ובמפתיע, אולי נפתחת לראשונה אפשרות מעשית למימוש החלום. 'על עכברים ואנשים' היא אחת הנובלות העזות ביותר בכל הספרות האמריקנית, והייתה ההצלחה הספרותית הגדולה של סטיינבק (חתן פרס נובל לספרות לשנת 1962), שנתיים לפני 'ענבי זעם'. 117,000 עותקים שלה נמכרו בפברואר 1937, החודש הראשון להופעתה. זה תרגומה הראשון לעברית. טל ניצן, המתרגמת, צירפה לספר גם אחרית-דבר. התפעלתי מאוד מבימוי ההצגה. שנעשה על-ידי יורם לוינשטיין. השחקנים היו נפלאים. הם גילמו את הדמויות בכישרון רב. גם עבודת הצוות של בוגרי שנה ג' הייתה מלוטשת מאוד. הבמה מולאה בעלי שלכת, ואף ברקע הקרינו שירי שנות ה-30, ושחקני אמריקה הגדולים, כמו השחקן האלמותי קלרק גייבל. בתיה החד קומתיים של אמריקה הציצו מבעד לעצים ולשיחים הגבוהים, כך שהרקע הוסיף מאוד לאווירה של אמריקה בשנות ה- 30 ההצגה עוסקת ביחסי אנוש, בדיכוטומיה בין מציאות לדמיון, במעמד הכסף והיכולות הכלכליות, לבין אלה שאינם בעלי יכולות להתפרנס. הדמות החומלת והמגינה הוא ג'ורג', הסוחב על גבו את לני, שאינו מודע למצבו השכלי והפיזי. ג'ורג' הוא זה שיורה בלני ומשחרר אותו מסבל חייו. הוא מעדיף להמיתו בהו ידיו מאשר ייפול לציד קרלי ואנשיו. מותו של לני משחרר גם את ג'ורג' מאחריות קשה ומעיקה. בהשתתפות שחקני שנה ג': לני: דור אלמקייס ג'ורג: גיל זגורי סלים: אדם שנל קנדי: שגיב לוי קרלי: בן דרורי קארלסון: דניאל פרץ קרוקס: דניאל טגאו אשת קרלי: ספיר בן רובי