בדרך כלל אינני אנין טעם במיוחד בכל מה שקשור למשמעויות נסתרות או היסטוריות של מילים, גם אם הן לא סימפטיות במיוחד. אבל יש ביטוי אחד שברגע שהבחנתי במה שעומד מאחריו, הרמתי גבה אחת. ואז שתיים. אני אינני משתמש בו עוד כי הוא מקומם אותי. הכוונה היא לביטוי "צבע גוף". בגן למדנו שהביטוי הזה מציין גוון בהיר מסוים של ורוד. שמו של הצבע מגיע מצבע העור הממוצע של האדם הלבן. הצבע הזה, סתם עוד צבע על הספקטרום, זוכה עד היום להיכלל בערכות צבעים, ואפילו בערכות קטנות יחסית. לעיתים קרובות תמצאו את צבע הגוף בערכות פנדה בנות 12 צבעים. האם הצבע הזה כל כך מרכזי? האם הוא צבע יסוד? ברור שלא. הסיבה היחידה שהוא שם נובעת מן השם שלו - צבע גוף. משווקי הצבעים מבינים שאחד האובייקטים הנפוצים לצביעה הוא גוף האדם, ועל כן מתבקש שצבע גוף - למרוצת שהוא תת-גוון של תת-גוון - ייכלל במרבית ערכות הצבעים. וכאן הבן שואל: האם צבע הגוף הוא אכן צבע הגוף הרווח בישראל תשפ"ב? התשובה היא לא באלף רבתי. המצב היה כך, אולי, בראשית קום המדינה. אבל היום? צבע הגוף המסורתי אופייני ליוצאי אירופה "טהורים". הוא אינו צבע הגוף של האתיופים, של התימנים, של עדות המזרח ושל הערבים. הוא גם אינו צבע הגוף של חלק גדול מן האשכנזים כיום - אם בשל השפעת השמש המזרח תיכונית על העור, אם בשל נישואים נרחבים בין עדות. צבע הגוף שלנו השתנה, אבל שם הצבע בערכת הצבעים לא. וזה לא רק מונח בשפה: שימו לב להשלכות הממשיות של העניין: בערכות הצבעים לא תמצאו את צבעי הגוף של האתיופים וגם לא של התימנים. אפילו לגוון העור שהוא אולי הנפוץ ביותר בישראל, כהה יותר, שזוף מעט, אין כלל שם (אצל חז"ל אגב היה לו שם - "אשכרוע" קראו לו, שם עץ), ואפילו הוא אינו נמצא בערכות הצבעים. זוהי דוגמה מטרידה על הממשק שבין שפה למציאות. אני מציע להמיר את המונח "צבע גוף" במונח אחר, נניח "עוף קפוא", שהרי אין חולק על כך שהעוף הקפוא בסופר הוא בדיוק - אבל בדיוק בגוון הנכון, וככל הידוע לי אין קהילות של עופות שבשרם ניחן בגוון שונה.