בהשוואה לנושאים אחרים - אירן, פלשתינים ונורמליזציה אזורית - זכתה ההצהרה לסיקור אפסי בתקשורת, על-אף שהיא מבטאת הכרה בנכסיות חדשנותה של ישראל עבור ארה"ב, לה הסכם כזה רק עם שלוש בעלות ברית קרובות ומתקדמות: בריטניה, אוסטרליה ויפן. לכאורה מדובר בנושא טכני שעיקרו כלכלי-טכנולוגי, אך הובלת הדיאלוג על-ידי ראשי המטות לביטחון לאומי בשני הצדדים (ולא, למשל, משרדי המדע או הכלכלה) מצביעה על היותו נושא אסטרטגי-ביטחוני מהמעלה הראשונה. השותפות עוסקת ביחסי שתי המדינות בלבד, אולם מבין השורות עולה שחקנית נוספת, שלא הוזכרה במפורש: סין. הפיסקה השנייה (בנוסח שפרסמה וושינגטון) מתחייבת להזניק את סביבות החדשנות המשותפות, להעמיק את הקשר בין הצדדים, ולהגן על טכנולוגיות חיוניות ומפציעות בהתאם לאינטרסים הלאומיים, לעקרונות הדמוקרטיים ולזכויות אדם, וכן להתמודד עם "אתגרים גאו-אסטרטגיים", ולא רק כלכליים או מדעיים. ההתייחסות לעקרונות אלה מדגישה את שותפות הערכים הישראלית-אמריקנית, אך גם מבטאת את הניגוד מול משטרים סמכותניים, ובראשם סין ורוסיה. בהמשך מסכימים הצדדים להגביר את התיאום ביניהם לגבי מדיניות לניהול סיכונים, כולל ביטחון מחקר, סינון השקעות, פיקוח על הייצוא ועל השקעות בטכנולוגיה, ואסטרטגיות הגנה על טכנולוגיות חיוניות וקריטיות. הסכמה זו משקפת הבנות משותפות בדבר אתגרים לביטחון טכנולוגיה, אשר מחקרים רבים בנושא בעולם מייחסים לסין: ריגול טכנולוגי, העברת טכנולוגיה כפויה או בלתי מוסכמת, בין היתר באמצעות שיתופי פעולה במחקר, השקעות, ייצוא בלתי מורשה או בלתי מודע, גיוס כישרונות ופעילות ריגול ותקיפה נרחבת בסייבר. כבר ב-2017 הציבה אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה"ב את סין בראש סדר העדיפות שלה, את החדשנות כעמוד תווך בביטחון הלאומי, ואת טכנולוגיות המפתח לעתיד כחזית עיקרית בתחרות המעצמות. מאז לחצו ממשלי טראמפ וביידן על ממשלות ישראל לצמצם העברת טכנולוגיה לסין, מתוך חשש שתסייע להתעצמות צבא סין וכלכלתה על חשבון ארה"ב. השותפות הטכנולוגית בין ארה"ב לישראל נועדה אפוא לא רק לעודד זרימת טכנולוגיה מ"סיליקון ואדי" לסיליקון ואלי, כלומר מישראל לארה"ב ולהפך, אלא גם לצמצם את גישתה של סין לטכנולוגיה ולחדשנות של ישראל, בדגש לטכנולוגיות "חוד החנית". בעשור שעבר התמקדה מדיניות ישראל במיצוי ההזדמנות הכלכלית ביחסים עם סין, וזיהתה סיכונים בנושא בעיקר בהתנגדות מצד ארה"ב. לחצי וושינגטון על ישראל התמקדו בבלימת התרחבות מעורבותה של סין בתחום התשתיות בארץ, בהתנגדות לתשתיות תוצרת סין בתקשורת דור חמישי בה (שממילא לא עמדו על הפרק), בפיקוח על השקעות ובהעברת טכנולוגיה. ממשלת ישראל נענתה חלקית ללחצים בכינון מנגנון מייעץ להיבטי ביטחון לאומי בהשקעות זרות בתחומים הנתונים לרגולציה. המנגנון נועד מראשיתו לשמר עדיפות לשיקולי כלכלה על שיקולי ביטחון, ואינו עוסק בתחומי הטכנולוגיה, בעיקר מתוך חשש (מוצדק) מפגיעת רגולציה ממשלתית נוספת בשגשוג מגזר ההיי-טק. נוכח האיסורים והאיומים מצד וושינגטון בחרו ממשלות נתניהו להלך בין הטיפות ולנקוט צעדים מתונים להשבעת מקצת רצונה של ארה"ב, תוך המשך קידום היחסים עם סין, למעט בתחומי ביטחון ובתחומים רגישים אחרים.

ערב נסיעתו של ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, לפגישה ראשונה עם הנשיא ביידן, עדכנה לשכתו, כי ישראל מתייחסת ברצינות לדאגות ארה"ב בנושא סין ורואה בכך סוגיה של ביטחון לאומי. ההצהרה הנוכחית, של ביידן ולפיד, מבטאת התקדמות לשינוי גישה משני צדי האוקיינוס. במקום שיח איסורים ואיומים מצד אחד והליכה בין הטיפות מצד שני, סיכמו ישראל וארה"ב לעדכן את השותפות ביניהן ולהתאימה לאתגרי המאה ה-21 ולעידן תחרות המעצמות, שליבתו היא טכנולוגיה. ההצהרה והשותפות אינן מכוונות נגד שום גורם שלישי, אולם הן כוללות כיווני מענה הן לצורכי הפיתוח של ישראל, הן להרחבת בסיס החדשנות המשותף שלה עם ארה"ב, והן לדאגות הביטחון הלאומי של ארה"ב בנוגע לתחרות הטכנולוגית עם סין, ולחלקה של ישראל בתחרות זו. ארה"ב גם פועלת לכינון ברית טכנולוגית בין מדינות דמוקרטיות מתקדמות, והצעדים הנדרשים לטובת שיתוף הפעולה עם ארה"ב מדגישים את נכסיותה של ישראל גם במסגרת הרב-צדדית המתהווה. המהלכים הרשמיים שהבשילו את ההצהרה האחרונה טרם פורסמו בפומבי, אולם קווי המתאר של גישה חדשה זו ליחסי ארה"ב-ישראל בעידן תחרות המעצמות פורסמו כבר במרס 2022 במסמך משותף של שלושה מכוני מחקר, לאחר שנה של עבודה: המכונים Center for New American Security (CNAS) ו-Foundation for the Defense of Democracies (FDD), משני צדי הקשת הפוליטית בוושינגטון, והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מישראל. המסמך ונייר פנימי שקדם לו הוצגו מראש לגורמי הממשל בארה"ב ובישראל, וסייעו לגיבוש המהלך שפורסם כעת. בין המלצותיו הראשונות של המסמך המשותף, שחלקים ממנו נכללו בהצהרה, היו לחתור לליבון נקודות ההשקפה השונות בין הצדדים ולקירובן; לפתח קבוצת עבודה משותפת לתיאום מדיניות ואסטרטגיה טכנולוגית; להעמיק את מעורבותם של המגזר הפרטי, האקדמיה, בתי המחוקקים ורשויות האכיפה; ולשפר את הרגולציה והפיקוח על טכנולוגיות דו-שימושיות חדשות ועל השקעות. במשך שני עשורים מאז 11 בספטמבר הגדירה המלחמה העולמית בטרור את שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב. בצל תחרות המעצמות האסטרטגית, עבר קו החזית אל טכנולוגיות המפתח לעתיד, ושיתוף הפעולה בין וושינגטון לירושלים מחייב גם הוא עידכון בהתאם. הצהרת המנהיגים על אודות השותפות הטכנולוגית תעמוד למבחן המעשה – הצלחתם של המטות לביטחון לאומי בשני הצדדים לא רק להניע תהליכים שיובילו להתקדמות מעשית בתחומי שיתוף הפעולה הטכנולוגי, אלא גם לחזק את היחסים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב, בעלת בריתה הגדולה. במקביל יחתרו ירושלים וושינגטון גם לקדם יחסים פוריים ובטוחים עם סין, שותפה כלכלית חשובה של שתי המדינות, כמו גם של רבות אחרות באזור ובעולם.