"עוד יום בגן עדן", צהל דונלד טראמפ לאחר שסוכני FBI פשטו על אחוזת מאר-א-לאגו. אין סיבה לחשוב שהוא היה ציני, טוען אקונומיסט, כי מבחינתו – זה היה אירוע נהדר. טראמפ זכה שוב בתשומת לב ציבורית; המחוקקים הרפובליקנים התקבצו מאחוריו, וכך גם יריבים אפשריים במרוץ לנשיאות; כמה מתומכיו קראו ברשת למלחמת אזרחים כדי להגן עליו. טראמפ יכול היה להציג את עצמו באור האהוב עליו – קורבן הכוחות המפלגתיים האפלים המבקשים להפיל אותו כדי להגן על הממשל. לאחר שנים בהן תקף את הבולשת ומשרד המשפטים, גרם טראמפ למחצית מתושבי ארה"ב להאמין שמדובר בפגיעה בשלטון החוק ולא במימושו. בשל כל אלו, הפשיטה היא חלום בלהות לארה"ב – סבור אקונומיסט. שר המשפטים, מריק גרלנד, מן הסתם צפה זאת. הוא היה תובע ושופט זהיר מאוד, ואישר בעצמו את הפשיטה; הוא ודאי הגיע למסקנה שהראיות כה מרשיעות, עד שאין מנוס מלבקש את הצו לביצועה. אבל התעקשותו של משרד המשפטים לפעול לפי הספר, משחקת לידיו של מי שפועל רק לא לפי הספר. יכולתו של טראמפ לעוות את המציאות כה גבוהה, עד שהוא עלול להפוך את ההתנהלות ההוגנת בעניינו למתקפה נוספת על מערכת המשפט האמריקנית, ששרדה את נסיונו לגנוב את הבחירות. טראמפ צפוי להתמודד בפעם השלישית. עכשיו דמיינו שהפשיטה העלתה ראיות לעבירות פליליות המובילות לכתב אישום. אין שום סיבה להאמין שטראמפ ישעה את הקמפיין שלו; להפך: יהיה לו מניע חזק יותר לזרוע חוסר אמון ואף שנאה כלפי מערכת המשפט האמריקנית וממשלו של ג'ו ביידן. אפילו אם יישפט ויורשע במהירות, הדבר לא יפסול את מועמדותו אלא רק יתחיל סבב נוסף של התדיינויות. החוקה אינה אומרת דבר על עבר פלילי של מועמד לנשיא, וכך ארה"ב עלולה לבחור נשיא מורשע המנהל מסע נגד שלטון החוק. אם יפסיד, זה יהיה גרוע עוד יותר, ולא צריך הרבה דמיון כדי להבין מדוע. במקביל, ייתכן שהפשיטה הניבה ראיות כה מזיקות, עד שאפילו המחוקקים הרפובליקנים שאיימו לחקור את גרלנד יגיעו למסקנה שעליהם לנטוש את טראמפ. ואולי אחת מן החקירות הרבות האחרות נגדו תוביל לאותה תוצאה, או שמא משקלן המצטבר. טרמאפ נתון לחקירות פליליות בניו-יורק וג'ורג'יה; הפשיטה היא חלק מחקירה בחשד לנטילת מסמכים מסווגים; ומשרד המשפטים טרם החליט כיצד לטפל בחלקו באירועי 6 בינואר. אקונומיסט מציע שלא לפתח ציפיות. מחוקקים שלא נטשו אותו אחרי 6 בינואר, לא יעשו זאת בגלל מסמכים מסווגים. טראמפ עצמו, חניכו של רוי קוהן הידוע לשמצה מתקופת ג'ו מק'ארתי, הוכיח כמה חלקלק הוא יכול להיות. עורך דינו לשעבר, מייקל כהן, העיד בקונגרס שטראמפ נהג "כמו מאפיונר" – הסתפק ברמזים במקום בהוראות מפורשות העלולות לסבך אותו. הנשיא שדאג שלא לתעד את פעולותיו ב-6 בינואר, מן הסתם לא הותיר ראיות מפלילות באחוזתו. דייוויד רני, בעל טור בכיר באקונומיסט, ראה את טראמפ מוקף בקהל נרגש ונלהב בצאתו ממסעדה בשכונת הארלם בשנת 1999. הוא צעק לעברו את השאלה שהטרידה אותו כל הערב: מדוע אנשים כל כך אוהבים אותו? טראמפ השיב: "אני לא חושב על זה. שיהיה מה שיהיה". כיום התשובה ברורה: הכוח המניע את טראמפ הוא נרקיסיזם. זהו כעת הכוח החזק ביותר בחיים הציבוריים של ארה"ב, החור השחור בליבה של הפוליטיקה. הוא גנב את עקרונות המפלגה הרפובליקנית, הוציא את המפלגה הדמוקרטית משיווי משקל וגזל את המוניטין של רבים. הוא קורע לגזרים את מוסדות השלטון האמריקניים. ייתכן שהפשיטה על מאר-א-לאגו הייתה חיונית לעשיית צדק. ייתכן שלבסוף גם כתב אישום יהיה חיוני. התקווה היא ששלטון החוק יהיה חזק מספיק כדי להתמודד עם ההדף.