תכני הלימוד במוסדות החינוך שבחסות מחמוד עבאס מחנכים למלחמה נגד יהודים, דה-לגיטימציה ומחיקת ישראל מהמפות וגם: ומאדירים מחבלים, מסיתים לאלימות ומעודדים טרור בקרב ילדים צעירים עבאס סירב לגנות את מתקפת הטרור באולימפיאדה והכריז כי ישראל "ביצעה 50 שואות בפלשתינים". מיד התחוללה סערה סביב הכחשת השואה של עבאס והדוקטורט שלו בנושא. מאחר שהכחשת השואה מוגדרת על-ידי חוקי גרמניה כמעשה פלילי, גרמניה אכן פתחה בחקירה פלילית כנגד עבאס. עם זאת, חשוב לזכור כי מחמוד עבאס אינו רק מכחיש שואה - הוא מתיימר לקדם שואה נוספת כאשר הוא משלם משכורות לרוצחי יהודים על-פי חוק הקיים מאוגוסט 2015. בנוסף, הוא מקדם תכני לימוד בבתי הספר של הרשות הכוללים הסתה מתמשכת לטרור, דברי הלל לשאהידים ודה-לגיטימציה מתמשכת לעצם קיומה של מדינת ישראל. 'מרכז נחום בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון' פועל מעל ל-30 שנים במעקב ובתיעוד של ההתנהלות בספרי הלימוד ובמוסדות אונרא ורש"פ. יותר מ-1,000 טקסטים שהתפרסמו בספרי הלימוד נסקרו ונבדקו באמצעות חוקר המרכז, ד"ר ארנון גרוס. על-פי מחקרו של ד"ר גרוס ספרי הלימוד של הרש"פ, ובכלל זה אלו שנלמדים בבתיה"ס של אונרא, כוללים 3 עקרונות יסוד בהקשר הסכסוך: הראשון: 'דה-לגיטימציה' של קיום מדינת ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, תוך הכחשת ההיסטוריה שלהם והכחשת קיומם של המקומות הקדושים ליהודים. השני: 'דמוניזציה' של ישראל והיהודים. השלישי: העדר קריאה לשלום עם ישראל. יתרה מכך, ספרי הלימוד כוללים קריאה למאבק אלים לשחרור כל הארץ תוך הצגתו כמאבק דתי. דוגמה ל'דה-לגיטימציה' והכחשת ההיסטוריה של ישראל ניתן לראות בכך שמדינת ישראל אינה קיימת בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית, לא רק האזורים שמחוץ לקווי 67'. בכל המפות אשר בספרי הלימוד אין כל זכר למדינת ישראל. גם השפה העברית נמחקת כאשר תיעוד של מטבע מתקופת המנדט הבריטי בארץ מופיע תוך צנזור הכיתוב בעברית המופיע בו, תוך השארת הכיתוב בערבית ובאנגלית. כדוגמה, בספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתיה"ס של אונרא (כיתות א'-י') ביהודה, שומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, מופיעה העיר חיפה שבתחומי מדינת ישראל כעיר "פלשתינית": בשיעור "ערי פלשתין" מוזכרות הערים ירושלים, עזה, ח'אן יונס, חברון, רמאללה, שכם, טולכרם, ג'נין וגם יפו וחיפה (חינוך לאומי, כתה ב', חלק א' [2015] עמ' 22). ישנן דוגמאות רבות בספרי הלימוד יש אזכורים רבים לעיר ה"פלשתינית" חיפה אשר "נכבשה" בשנת 1948 ותושביה הערבים עזבוה ומתגעגעים לשוב אליה: "-מתי נכבשה העיר חיפה? -ציין כמה ערים פלשתיניות שנכבשו ב-1948" (מדריך למורה, השפה הערבית - המסלול האקדמי, כתה י' [2018] עמ' 64). בתשובה לשאלה על ערים פלשתיניות שנכבשו על-ידי האויב באותה שנה: "3. חיפה, יפו, אשקלון, עכו" (מדריך למורה, השפה הערבית, כתה ח' [2018] עמ' 212). "עזבנו את חיפה בכוונה לשוב ואלוהים הוא היודע מה יהיה איתנו" (קריאה וטקסטים, כתה י', חלק א' [2015] עמ' 39). את הדמוניזציה של ישראל והיהודים ניתן לראות בשיר פופולרי הנלמד בבתי הספר. בשיר נכתב: "היכן הפרשים שירכבו אל אל-אקצה לשחררו מאגרוף הכפירה, מעוזרי השטן"? עוזרי השטן אלו כמובן היהודים ה"כובשים". בשיר אחר נקראים הילדים להילחם באש ובנשק לשחרורה של פלשתין ובשיר נוסף הם נשבעים להשמיד את הגזלן של ארצם, כלומר את היהודים. בנקודה זו חשוב לציין כי ב-2017 נכנס למערכות החינוך של רש"פ ואונרא ספר שמהלל את הרוצחת דלאל אל-מוגרבי שביצעה במרס 1978 טבח בנוסעי אוטובוס. מוגרבי שרצחה 35 אזרחים מתוכם 12 ילדים, מוצגת לתלמידים כ"גיבורה". הספר היה אמור להיות "זמני", אך למרות לחץ של ישראל וגינויים באו"ם ובאירופה, הספר עדיין יחולק גם בשנת הלימודים הקרובה, 5 שנים אחרי - הוא עדיין "זמני". שנת הלימודים החדשה עומדת להיפתח בקרוב וגם בה ייעשה שימוש בספרי הלימוד הנפיצים של הרשות הפלשתינית הכוללים את דלאל אל-מוגרבי, השיר על "עוזרי השטן" ו'דה-לגיטימציה' למדינת ישראל. לאור האמור לעיל, חשוב שממשלת ישראל תתנה את הסיוע כלכלי לרש"פ בשינוי תכני הלימוד במערכת החינוך. עד עכשיו, ממשלת ישראל וכל מערכת הפוליטית שתקה בנושא של חינוך להסתה. דווקא תקופת הבחירות מהווה זמן מתאים לדרוש עמדה ישראלית תקיפה נגד הסתה כתנאי להמשך קיומו של רש"פ.