תיקון מספר 9 לחוק המכר שפורסם לאחרונה הינו לדידי "תיקון מכלום לכלום". תיקון זה, המעקר את מרכיב הקרקע מתשומות הבנייה וקובע כי על רוכשי הדירות לשלם רק 40 אחוזים מהתשומות, הינו בבחינת הרע מכל העולמות. ראשית, תיקון 9 לא רק שלא גרם להורדת מחירי הדיור, אלא גרם במהלך השבועות האחרונים לתיקון של כ-3 אחוזים במחירי הדירות כלפי מעלה והייתה לו השפעה על מדד הדיור האחרון שעלה ב-1.1 אחוזים ובסך-הכל 17.8 אחוזים במהלך השנה האחרונה. היזמים, בצדק רב מבחינתם, עדכנו את מחירי הדירות, זאת על-מנת למזער את הנזק שנגרם להם כתוצאה מעיקור מחירי הקרקע בתשומות הבנייה. שנית, תיקון מוזר ומיותר זה מלמד כאלף עדים על כך שהמדינה והממשלה הפכו לחסרי אונים לחלוטין בכל הקשור להגדלת היצע הדיור והורדת המחירים. אם, מכל האפשרויות שבעולם, הם סבורים שדווקא החלטה מוזרה ומשונה זו היא שתביא מזור לרוכשי הדירות, הרי שטעו טעות מרה. שלישית, בה ממש "קל" ו"נחמד" להחליט שהיזמים או קבלני הביצוע "עושים קופה" מתשומות הבנייה ועל כן בואו ונעשה סדר בברדק הזה ונקטין את הרווח היזמי, שממילא יעמדו בכך כי הם מרווחים "המון" על כל פרויקט ועל חשבון הרוכשים. ובכן, ממש לא. אילו אותם פקידי אוצר היו מבינים אילו סיכונים עצומים לוקחים על עצמם הקבלנים בכל פרויקט ופרויקט ובודקים את הסטטיסטיקה היבשה (שבה הלא הם מומחים) היו מוצאים כי רק בשנה האחרונה פשטו את הרגל יותר מ-500 קבלנים ועוד מאות רבות נקלעו לקשיים. במילים אחרות, קבלנים מנסים לקחת עבודות בכל מחיר רק כדי שתהיה להם עבודה וכאשר הם מגיעים לנקודה בה כבר אין להם איך לממן את הפרויקט מכיסם ושלא נדבר על רווח, הם הופכים לפושטי רגל. רביעית, רכישת קרקע, לפרוטוקול, איננה סוף הסיפור מבחינת היזמים. זהו רק מהלך ראשון בתוך ויה דלורוזה של ביורוקרטיה והיתרים הנמשכים שנים על גבי שנים, כבעורפם נושפים הבנקים המלווים, שלא לדבר על תהליך בניית הפרויקט על כל ההפתעות המלוות אותו, החל מייקור חומרי בנייה וכלה במחסור בעובדים המצויים בסגר ושאר מיני ירקות. חמישית, מעבר לעובדה שתיקון מספר 9 יתנדף באוויר כלא היה, מה שמפריע לי מיותר מכל, הינה עובדה שמקבלי ההחלטות באוצר, ובממשלה בכלל, רואים בה בשורה שכביכול תסייע לרוכשי הדירות ואולי אף תוזיל את מחירי הדיור. ובכן, בדיוק להפך! דווקא החלטות מוזרות ומשונות כאלה, רק מגבירות את הכאוס ואת הבוקה ומבולקה בשוק הדיור, שלא לדבר על כך שהן באות במקום החלטות אסטרטגיות משמעותיות שהיו צריכות להתקבל זה מכבר. שישית, מדוע, לדוגמה, איש אינו מעז לגעת בפרה הקדושה ששמה רמ"י, ולהתחיל סוף-סוף בשיווק מאסיבי של קרקע באזור הביקוש? ומדוע איש אינו מעז לפקח על שיטת התמחור של מכרזי רמ"י שמזכירה יותר שיטות ספסור של בתי מכירות פומביים? אולי משום שפקידי האוצר מחשבים כמה כסף ייכנס לקופת המדינה, דוגמת השנה האחרונה בה קיבלו כ-65 מיליארדי שקלים, רק ממיסוי מקרקעין? אז לפחות תאמרו לנו את האמת ואל תזרו חול בעיני בוני הארץ ורוכשי הדירות !