שלוש החלטות אסטרטגיות קיבל יאיר לפיד מאז הפך לראש-ממשלה. שלושתן מצביעות על חוסר שיקול-דעת פוליטי, מסבכות את מדינת ישראל ועלולות להביא מלחמה קשה שלפיד אינו מסוגל לנהל כי איננו איש צבא. הוא גם אינו אינטלקטואל בעל חשיבה מקורית, איננו איש-ספר ובוודאי שאיננו איש-רוח. מדובר באדם כוחני - ראו כיצד סילק בהינף-יד את חברו עפר שלח על-אף ידידותם ארוכת-השנים; ראו איך גייס לטובתו אנשים בעלי כוח כלכלי שבוודאי עוזרים לו. בכך אומנם הוכיח כושר ארגוני לא קטן, אך אין די בכך כדי להיות ראש ממשלה במדינת היהודים שלא שפר גורלה בכך שהיא נרדפת על-ידי אויביה סביב - אך גם על-ידי ידידיה כביכול - כגון האחוד האירופי המתיצב תכופות במוסדות האו"מ לרעתה - ולטובת אויביה. גורלה של ישראל הוא לצנינים גם בעיתונות ובפקידות האמריקנית. אלה תמיד לרעתנו - עוד מימי הנשיא הארי טרומן שהכיר בהכרזת עצמאותנו למרות התנגדות משרד החוץ שלו, ועד לימי משטרו של ברק אובמה, שביידן היה נאמנו. אכן, בתקופה כזאת, ואולי בכל תקופה שהיא - החלטותיו של לפיד הן ממש שערוריתיות. הראשונה הייתה להרע את יחסינו עם רוסיה, למרות שזאת אפשרה לנו במשך שנים ארוכות להחליש את החזית האירנית בצפון בכך שאפשרה לישראל להפציץ את הבסיסים האירניים ואלה של הערבים הפרו-אירניים וארגוני החבלה שלהם. בנושא זה לפיד התנהג כמו פיל בחנות-חרסינה בכך שהתיצב לימינה של אוקראינה נגד רוסיה. פוליטיקאי חכם, רציונלי ומקצוע, היה נמנע מלתמוך באוקראינים - שהוכיחו עצמם לאורך ההיסטוריה כאנטישמים חייתים ועוזרי הנאצים במלחמת העולם השנייה - והמשיכו במסורת הפוגרומים מאז בוגדן חמילנצקי, הגיבור הלאומי של אוקראינה. בנושא זה היה מן הראוי לנהוג לפי הפתגם העממי האומר כי אל לאדם לירוק לתוך המים שהוא שותה. אך לפיד לא עמד במבחן ורצה לקצור קולות בוחרים ולהתחבב על ממשל ארה"ב, וזאת על חשבון האינטרס הלאומי הברור שהוא לשמור בכל תנאי על הידידות הפושרת של רוסיה שלעתים מועילה יותר מן הידידות הצבועה של יורשי אובמה בבית הלבן. טעות אסטרטגית שניה הייתה הכרזתו של לפיד שהוא תומך בפתרון "שתי מדינות לשני עמים". זאת שגיאה קטסטרופלית מפני שהוא הכריז זאת באו"ם - נוכח ראשי ושגרירי כל העולם - דבר שישמש כטענה מצוינת בידי אירופה וארה"ב כלפי מדינת ישראל. בדרך אגב, הסיסמה הנבובה הזאת היא המצאתו של האנרכיסט אורי אבנרי, וגם בעניין זה לפיד רחוק מלהיות מקורי. ברשלנותו הפוליטית, בחוסר האסוציאציות הפוליטיות של אדם חסר השכלה וקריאה מסודרות - הכרזתו מחייבת גם אם ממשלה חדשה תנסה לסגת ממנה. על כל פנים - כדי לתמוך בצד הערבי בסכסוך, הצהרה זאת של לפיד תוטח תמיד נגד מדינת ישראל. הוא גם נתן אותה מבלי שקבל כל מנדט בממשלה ובלי דיון ציבורי ארוך ומעמיק בציבור היהודי שלמענו הוקמה המדינה. אפילו דוד בן-גוריון לא התחשב בקולות הערבים בארץ ישראל כאשר החליט על הכרזת מדינה יהודית - משום שהצדק ההיסטורי לאחר אלפיים שנות גלות אינו יכול להתחשב בגחמות-השנאה של אחרים - בין אם ערבים ובין אם אירופים ואנגלו-סכסים. לפיד, אם יצליח בבחירות הקרובות, ינסה להגשים את זוועת שתי המדינות כאשר כבר קיימות שתי מדינות ערביות בארץ - זאת בעזה בדרום - וזאת הקוראת לעצמה "ירדן" במזרח. שתיהן הן כבר בגבולות ארץ ישראל, והקמת מדינה שלישית היא לא פחות מהתאבדות לאומית. השגיאה האסטרטגית השלישית של לפיד, והגרועה מכולן, מתרחשת לנגד עינינו ממש. מדינת ישראל בחוסר הנהגתו קרובה לוותר על שטח ימי אדיר שהוא בגבולות הבינלאומיים בימה של ישראל (ראה מפת הגבול הימי בהארץ, יום שישי, 4.10.22 עמ' 3) לטובת לבנון כדי להשביע את התיאבון הטריטוריאלי של נסראללה וארגוני הטרור הערביים. הוא אף רצה לעשות ויתור כזה שאינו מותר לפי החוק - רק בהחלטת ממשלת-מעבר בלתי-לגיטימית. בגללו ורק בגלל בורותו וחוסר האידיאולוגיה שלו - ישראל תתגמד מול לבנון שכבר מאיימת עלינו. אכן לפיד הוא איש חלול - וממשלתו חלשה מלהגן על חוסנה של המדינה וגבולותיה. הוא איננו מנהיג - אלא ההפך מכך!