מי שמוביל את הרעיון של פסקת ההתגברות זה פוליטיקאים חרדים-לאומיים שמחה רוטמן ובצאלאל סמוטריץ׳. לשיטתם צריך לחוקק חוק יסוד ההתגברות שיאפשר לבג"ץ לבטל חוק של הכנסת רק בהחלטה פה אחד של כל שופטיו. כלומר, של כל 15 שופטים שמכהנים בבית המשפט העליון. אבל גם אם בית המשפט העליון יקבע פה אחד כי חוק שחוקקה הכנסת מנוגד לחוק יסוד ופוגע בזכויות לפי חוקי יסוד, תוכל הכנסת לחוקק את החוק הזה מחדש וזאת גם ברוב רגיל. לצורך העניין גם ברוב של שניים מול אחד, תלוי כמה ח"כים יהיו במליאה. במילים אחרות המהלך הזה מוביל לתוצאה גרועה בכל הנוגע לזכויות כל האזרחים במדינת ישראל. דבר ראשון, הוא בפועל מבטל את הביקורת השיפוטית. גם אם החוק פוגע בזכויות יסוד של האזרח, רוב אקראי בכנסת יוכל לחוקק אותו ואין שום גורם שיוכל לבלום את המהלך. הביקורת השיפוטית הופכת להיות בכאילו. גם רוב מיוחד של 61 חברי כנסת הוא בעייתי, כי זה נותן כוח עצום לממשלה, לרשות המבצעת ומחליש בצורה משמעותית את הכוח גם של המחוקק, לא רק של בית המשפט. הרי האופוזיציה במצב כזה הופכת להיות ללא רלוונטית, והמשטר שלנו יהפוך משלטון העם, בו דרושות הסכמות רחבות, לשלטון הרוב שבו כל הכרעה תהיה חד-צדדית שבה הצד השני מפסיד והשסעים בחברה רק יתרחבו. דבר נוסף, פסקת ההתגברות, בנוסח שמציעים החרד"לים, באופן פרדוקסאלי למעשה מרוקנת מתוכן את חוקי יסוד שהכנסת עצמה חוקקה. כלומר זה פוגע דווקא ברצונו של העם, של הריבון. וכן, הריבון הוא העם ולא הרוב, אחרת אנחנו נצטרך להודות שחוקים בגרמניה הנאצית היו לגיטימיים לגמרי כי קיבלו תמיכה של הרוב. בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו כתוב במפורש שאין פוגעים בזכויות על-פי חוק זה אלא לתכלית ראויה ואם אינה עולה על הנדרש. פסקת ההתגברות תאפשר לרוב אקראי בכנסת לפגוע בזכויות שלנו בלי שום קשר למגבלות שנקבעו בחוקי יסוד ע"י הכנסת עצמה. ההתגברות היא בעצם לא על בית המשפט, אלא על זכויות אדם והאזרח שהכנסת עצמה ביקשה להגן עליהם. הפוליטיקאים בשלטון יוכלו להמשיך לטעון שיש לנו דמוקרטיה, הרי מבחינה פורמלית בחוק כתוב שיש לנו חרויות וזכויות, אך מבחינה מהותית לא יהיו לזכויות וחרויות האלו שום משמעות ושום משקל. הרי כשמצד אחד כתוב שיש לך זכויות וחרויות, אבל מצד שני אפשר לחוקק חוק שפוגע ולמעשה מבטל את הזכויות האלו באין מפריע, אז הדמוקרטיה הופכת להיות למראית עין בלבד. זה יהפוך את מדינת ישראל מדמוקרטיה ליברלית בה יש הגנה על זכויות וחרויות הפרט לדמוקרטיה שקיימת רק מבחינה פורמלית כמו למשל ברוסיה, שבה יש חוקה וגם בית המשפט העליון לחוקה, אך אין למוסדות האלו שום כוח ושום משמעות כי השלטון ריקן אותן מתוכן. אנחנו האזרחים מאוד שאננים. התרגלנו למציאות בה יש לנו חרות וזכויות. אנחנו מתייחסים לחרות שלנו כמשהו שהוא מובן מאליו. אבל זה ממש לא. רוב האוכלוסייה בעולם לא חייה במדינות חופשיות, וגם רוב ההיסטוריה האנושית בני אדם היו משועבדים. ונראה כי אנחנו שוב בדרך לשעבוד. שלטון בלתי מוגבל בידיים של פוליטיקאים, ובטח של פונדמנטליסטים דתיים, עלול להפוך את המדינה ממדינה חופשית לכלא של ממש עבור אזרחיה. תראו מה עשו פונדמנטליסטים דתיים באירן. יש דברים שאסור לאזרח להתפשר עליהם מול פוליטיקאים ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הם. כי זה פוגע באופן ישיר באינטרס של כל אזרח. ברגע שפוליטיקאי קיבל מנדט, יש לו אינטרסים משלו, שלא בהכרח קשורים לטובת המדינה ולטובת האזרח והעובדה שהוא נבחר ציבור, עם כל הכבוד, לא נותנת לו לגיטימציה לפגוע בחרויות וזכויות יסוד של הציבור הזה תוך התגברות על הזכויות האלה. לכן צריך להגביל גם את נבחרי הציבור. פסקת ההתגברות כשלעצמה זה לא דבר שצריך לפסול אותו באופן אוטומטי. יתרה מכך, בנוסח ותנאים ראויים היא אף יכולה להיות מאוד חיונית, הרי למעשה תביא להכרה מפורשת וחד-משמעית בכוחו של בית המשפט לפסול חוקים. אנחנו עדיין לא יודעים באיזה היקף תהיה אותה פסקת התגברות, אך נראה כי פסקת ההתגברות בנוסח של רוטמן וסמוטריץ׳, של הפונדמנטליסטים דתיים, נועדה פשוט לסלול דרך לפגיעה בלתי מוגבלת בזכויות וחרויות הפרט ולרוקן מתוכן את הדמוקרטיה הישראלית, כדי לסלול דרך למטרה העיקרית של הפונדמנטליזם - וזה הפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה.