לפני שאתחיל את נאומיי, אני אספר לכם, ברשותכם, קצת על עצמי. אני בן 56 - עוד מעט 57, בדצמבר - בוגר האוניברסיטה העברית בתואר ראשון בביולוגיה, תואר שני בביוכימיה ותואר שלישי בגנטיקה - גנטיקה של האדם, ולא גנטיקה של הצמחים, אז אני מכיר את הדנ"א שלכם. בשנת 1975 סיימתי פוסט-דוקטורט במכון המלכותי באנגליה, מה שנקרא Imperial Cancer Research Fund (ICRF); הקמתי וניהלתי במשך 11 שנים את המעבדה לגנטיקה מולקולרית בבית חולים העמק. עבדתי כממונה להקמת המעבדה לשבבים גנטיים בבית חולים כרמל; ראש מינהלת המחקר בבית חולים זיו בצפת. בשנתיים האחרונות ניהלתי מעבדה לבדיקת קורונה, נבחרתי לראשות המועצה המקומית בין השנים 2008 ל-2013. במשך שלוש שנים התמניתי למנכ"ל חברת אלפנאר, שהקימה וניהלה את מרכזי ריאן ליישוב החברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית בתעסוקה.
חבריי חברי הכנסת, כפר ביר אל-מכסור הוא כפר שקט ותושביו מלח הארץ. ב-6 בינואר 2021, ביום שמשי שבו יצאה קבוצת ילדים בגילי ארבע עד חמש לשחק במשחקיה בכפר - דבר שנדיר למצוא ברוב היישובים הערביים - הילדים שיחקו, היו מבסוטים, עד שנחת כדור מרובה אם-16 בראשו של עמאר חוג'יראת בן הארבע ורצח אותו. המדינה כולה הזדעזעה מהרצח הנורא הזה. התפללתי שהרצח של עמאר יהיה הרצח האחרון, אך לצערנו הרצח בחברה הערבית נמשך והצטרפו לרשימה עוד מקרים של רצח ילדים; לא מזמן בג'סר א-זרקא ולפניו בכפר כנא. החברה הערבית מותקפת בטרור אזרחי, וחובתנו לטפל בו בדחיפות. הטרור האזרחי הוא איום על כולנו - על הילדים, הנשים והגברים. הטרור האזרחי לא מבדיל ולא יבדיל בין דת, גזע ומין. אין חסינות לאף אחד.
התחלתי את נאומי בסיפור המזעזע של עמאר כדי להזכיר לכל אזרחי המדינה בכלל, ולחברי הכנסת העשרים-וחמש, כי החברה הערבית מדממת. בכנסת העשרים-וארבע מפלגת רע"ם החליטה להיות חלק מהפתרון ולא לשבת על הגדר. כפועל יוצא להחלטה זו, רע"ם הצטרפה לקואליציה - צעד פוליטי תקדימי והחלטה היסטורית אמיצה. רבים, גם יהודים וגם ערבים, בירכו על צעד זה וראו בו את התקווה לחיים משותפים, ורבים התנגדו והסיתו נגד רע"ם.
רע"ם, באחריות גדולה, החליטה לשים את האתגרים של החברה הערבית והאזרחים הערבים בישראל בראש סדר העדיפות, ובראשם טיפול בפשיעה ובאלימות, מצוקת הדיור, הכרה בהסדרת היישובים הלא-מוכרים בנגב, שיפור ברמת החינוך ורמת החיים בחברה הערבית. רע"ם קידמה תוכנית חומש להגברת האכיפה, המאבק בפשיעה ובעבריינות מאורגנת וחיזוק הביטחון האישי והקהילתי. את פעולותיה התחלנו לראות בשנה האחרונה. יש מי שיגיד שהתוכנית לא הצליחה, נכשלה, אבל בדיקה מקצועית של המספרים הראתה שאכן יש ירידה בתופעת הפשיעה והאלימות, ובמיוחד במקרי הרצח. הרי כל האדם הוא עולם ומלואו.
חבריי חברי הכנסת, שאלתי היא האם נצליח לתת אופק לצעיר הערבי לעתיד יותר טוב? אני רואה בתפקיד שלי כשליחות לשרת את החברה הערבית באופן אישי, ואת כל האזרחים באופן כללי, בנגב, במרכז, במשולש, בגליל ובערים המעורבות. אני רוצה לפעול בכל כוחי יחד עם כל חבר כנסת או מפלגה שרואה לנכון לתת תקווה לציבור הערבי. רוצה שלכל צעירה וצעיר ערבים תהיה היכולת לבנות בית, לקנות דירה, לעבוד בתעסוקה מכבדת, עם שכר המאפשר חיים בכבוד, ושתהיה להם האפשרות להקים משפחה וליהנות מהחיים.
כראש מועצה לשעבר ומנכ"ל אלפנאר, שהקימה וניהלה את מרכזי ריאן לשילוב החברה הערבית בתעסוקה, אני מכיר היטב את הצרכים. היום יש מחסור במגרשים לבנייה בכל היישובים הערביים בארץ כתוצאה מחוסר קרקע מוצעת לבנייה, ואני אתן דוגמה. בכפר אבטין, כפר ערבי בדואי הנמצא במחוז חיפה השייך למועצה אזורית זבולון, היה לאחרונה שיווק של מגרשים. עלות מגרש של 400 מטר היא כ-1.2 מיליון שקל. צעיר נורמטיבי בכפר אבטין משתכר משהו כמו 7,500 שקל. חישוב קטן - המשמעות היא שצעיר מכפר אבטין צריך לעבוד מעל ל-13 שנים כדי לקנות מגרש, וכל זה מבלי שיתחיל לבנות בית. הקושי בהשגת דיור מביא לתסכול אצל הצעיר הערבי ומכאן הדרך לעולם הפשע קצרה מאוד. זה לגבי הבנייה.
מה עם תעסוקה? כמי שמכיר את הנתונים, הרבה אקדמאים מובטלים - מורים, רופאים שאין להם מקום להתמחות ועוד הרבה דוגמאות. אין מקומות תעסוקה זמינים בטווח של 30 קילומטר. כמעט ברוב היישובים הערביים אין אזורי תעשיה ומסחר. זה גורם מאוד משמעותי לאבטלה בחברה הערבית בכלל ובקרב נשים ערביות בפרט. בנוסף, עוד דוגמה: אחוז המועסקים בחברות ממשלתיות כמעט שואף לאפס. אציין כאן שהצלחנו, רע"ם, יחד עם הקואליציה בכנסת העשרים-וארבע, להביא תוכנית כלכלית, תקאדום, הנותנת פתרון לכל הסוגיות שהעליתי. את הניצנים של התוכנית התחלנו לראות עכשיו.