במדינה פלאית שהוקמה לפני כ-74 שנה, חיו קהיליות רבות. למעלה ממאה שנים חלפו מאז בוטל המשטר הטורקי המדכא ששלט בכל המרחב במשךמאות בשנים. במקומו הגיע שלטון מנדטורי בריטי שהטביע את חותמו מתוך חישובים של צרכיו הגלובליים באימפריה הגדולה ביותר בעולם, כשלושים שנה. אבל ברצוני להתמקד במדינת חלמיאדה. מדינה זו שנוצרה אחרי מלחמה עקובה מדם במלחמת שחרור נגד 5 מדינות שניסו לפלוש לתוכה, תוך התססה של חלק מאוכלוסיית המקום. אוכלוסייה זו הייתה ברובה מוסלמים צמיתים שעיבדו את האדמה למען בעלי אחוזות. בדרום המדינה חיו גם בדואים, שחיו בעיקר במדבר, ונדדו מעת לעת. חלקם גם שבטים שהקימו ישובים בצפון המדינה וחיו שם. היו מספר ישובים של דרוזים שברחו מארצות שונות בגלל דתם, מארצות סמוכות בצפון, הקימו ישובים וחיו על-פי אמונתם. באותה מדינה היו גם יהודים, בעיקר יוצאי ספרד ואשכנז שחיו בירושלים, ביפו, בצפת ובטבריה, בעזה ובבאר ששבע ורובם חיו במצוקה כלכלית. הם היו מיעוט התושבים במדינה אבל לאחר שהגיעה ממשלת המנדט, ועוד לפניה הייתה הגירה של יהודים שהחליטו להתיישב בטריטוריה ולהפוך לחקלאים. בתחילה בתרומות מיליונרים יהודיים. הקימו מושבות ולאחר מספר עשורים, קיבוצים ומושבים במקומות שונים ברחבי הצד המערבי של האזור הקטן. כאמור, מדינה זו הוקמה ב-1948, כחצי שנה לאחר הצבעת האו"ם לקביעת שתי מדינות לשני עמים. אולם מתחילת אותה שנה החלו בהתארגנויות לפגיעה בישוב היהודי. צבאות של חמש מדינות שכנות פלשו לאזור וארגון מקומי הוקם לפגיעה ולהשמדת המדינה היהודית. ערביי ישראל סירבו להקים מדינה עצמאית. המדינה הוקמה לאור חזונו של הרצל והתנועה הציונית כבית לעם היהודי שסבל מאוד מאפליה קשה ופוגרומים במשך מאות ואלפי שנים. זאת בהסתמך על ספר התנ"ך. בשנות השלושים של המאה העשרים קמה תנועה נאצית נוראה בגרמניה וגרורותיה שגרמה להשמדת רוב רובה של יהדות אירופה ולמלחמת העולם השנייה שבה נקטלו כ-80 מיליון תושבים, רובם אזרחים.

מדינה מאושרת

המדינה הקטנטונת שקמה, החלה, תוך מלחמת עצמאות קשה, להעלות עולים רבים. ולאחר שלוש שנים הוכפל מספר האוכלוסייה היהודית. במהלך המלחמה וזמן קצר לאחר הקמתה, הייתה בריחה גדולה של חלק הארי מתושביה הערבים. במספר ישובים גורשו בפקודת רשויות הממשל החדש. כיום מונה האוכלוסייה כ-9.6 מיליון תושבים. בנוסף לעוד כ-200,00 עובדים זרים ופליטים. ברור כבר עתה כי מדובר במדינה ששמה ישראל. מדינתנו שחלמנו עליה ולחמנו למענה ולמען כל התושבים החיים בה. אנו חיים במאה העשרים ואחת. מחוברים לחלק גדול מאוד ממדינות העולם ובעלי קשרים דיפלומטים עם רבים מהן. הכלכלה משגשגת, גידול מתמיד במספר התושבים. אחת מהמדינות שעד עתה נמנו בין המדינות המאושרות בעולם. עם מדענים ומרצים מהבכירים בתבל, זוכי פרסים בינלאומיים, סופרים המפורסמים ומתורגמים לשפות רבות. צבא חזק, חברות הייטק משגשגות, חקלאות הנלמדת בארצות מתפתחות במשך שנים. אולם אנו מתנהגים כשם שהתנהגו בחלם. המלחמות והמריבות הפנימיות אף פעם לא היו מחודדות כפי שאנו רואים בעת האחרונה בכנסת. היוצאת והנכנסת. האלימות ההולכת וגוברת ברחובותינו. הקטל המדהים בתוך המגזר הערבי והאלימות והקטל במיגזר היהודי הולכים וממריאים לשחקים. הלעג, הגסות, הבריונות, הבזבוז התקציבי. איש למען מפלגתו. הנהגת המדינה שמשתייכים אליה בעלי ההחלטות לפיזור כספי ומיסי הציבור. חוסר ההתייחסות לעובדי בניין ושמירה על חייהם, הזלזול בקשישים ובנכים ובמתמודדי נפש היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת. הקטל המיותר של צעירים באופניים חשמליים וקורקינטים. נוסיף לכך את רמת האלימות בתוך בתי החולים וכלפי נהגים בכבישי הארץ. עוד טרם נגעתי בחשיפה המדהימה בכל הפגיעות המיניות וההטרדות שנשים ונערות במדינה נחשפות אליהם. האלימות הקשה בתוך המשפחה בעיקר כלפי נשים, המקרינה גם על הילדים הנפגעים מכל ההתרחשויות בחלק גדול מאוד מהציבור. רק הערב התבשרנו על התפרצות לבי"ס ופציעת נער בן 16 בידי 4 בריונים. רוח רעה עוברת על אזרחי המדינה. וחבל כל כך. משפחות שוקלות לעזוב את המדינה מבלי להסס פעמיים. המדינה שבנינו והקמנו בדם, יזע, דמעות והמון אהבה - הולכת ומאבדת את צביונה. חלמאידה, אמרתי כבר. ויכול להיות כאן אחרת לגמרי.