בשבוע האחרון התפרסם "גילוי דעת" של חברי הסגל האקדמי בטכניון בנוגע לחופש דת, נטייה מינית וזהות מגדרית. מאות חברי סגל קראו לעידוד המגוון באקדמיה, לקיום סביבה מקצועית המטפחת מצויינות, חופש וגיוון. חברי הסגל החתומים על גילוי הדעת מבהירים כי יעמדו בנחישות נגד כל תקנה, הסכם או חוק אשר יאסרו על הערכים הללו. גם אני מסכים עם כל מילה הכתובה בגילוי הדעת. אין מקום באקדמיה לאפליה על-רקע מגדר, דת, נטייה מינית או דעות פוליטיות. השיקול היחידי צריך להיות האמת והידע. יותר מכך, יש יתרון משמעותי לגיוון. קבוצות לימוד או מחקר שבהן נוכחים אנשים מרקע שונה יהיו לרוב פוריים יותר, יצירתיים, מעניינים ויוכלו להוביל לתוצאות טובות יותר מקבוצות חדגוניות. מאות חברי סגל מהטכניון חתמו על "גילוי הדעת" (מעל 350 בפעם האחרונה שבדקתי). אני לא אחד מהם. למרות שאני מסכים עם התוכן, אני מסרב להיות שותף לעצומה הזו. ראשית, לנו חברי הסגל יש את הכוח לפעול בצורה אקטיבית למען גיוון, הכלה וחוסר אפליה. אני גאה בכך שבקבוצת המחקר אותה בניתי ובכיתות בהן אני מלמד יש מגוון של סטודנטים מדתות שונות, ממדינות שונות, ובעלי נטיות מיניות שונות. אנחנו משתדלים לתת מקום לתרבות של כל חברי קבוצת המחקר ואפילו לומדים על חגים ומנהגים שונים - ומציינים אותם. כמו רבים מחבריי, אני פועל אקטיבית כדי להגדיל את המגוון באקדמיה בפעילויות שונות בהן אני מעורב. אך זו לא הסיבה שבגללה לא חתמתי על העצומה. הסיבה המרכזית היא שגילוי הדעת הזה לא נולד במקרה. הוא לא נכתב כי החליטו יום אחד להצהיר את המובן מאליו. הרי באותה מידה ניתן לכתוב גילוי דעת למען שמירה על טוהר הבחינות, או נגד פעילות טרור בקמפוס, או למען חנייה רק במקומות המוסדרים בקמפוס. גילוי הדעת הזה, בתזמון הנוכחי, משרת מטרות מסוימות שאינן רק הצהרתיות. עולם הערכים שלי כאדם, כחוקר, כמרצה, מורכב מסט של ערכים שונים. אני לא מרגיש צורך להצהיר פורמלית על ערכים מסוימים, אלא עושה כמיטב יכולתי לממש את הערכים שלי במעשים ובחינוך של ילדיי. הטריגר לכתיבת גילוי הדעת הוא הקמת תא סטודנטים בשם "בוחרים במשפחה". התא הזה מתנגד ללהט"בים ומאמין בשמרנות קיצונית. גלגול של מפלגת נעם בתוך הטכניון. כתבה בהארץ תיארה את הקמת התא כהמשך לתהליכי "הדתה", "הדרה" ו"הקצנה" בטכניון. רבים חושבים במשתמע או במוצהר כי מדובר בתהליכים שקורים בחברה הישראלית.