ממשלת לפיד-בנט שמרגע כינונה פעלה למינויים פוליטיים רבים בממשל, חשפה למעשה את נגע הממשל הלקוי בישראל, המונע משרים האחראיים לביצוע המדיניות שבזכותה נבחרו לבצע מדיניות זו. לכאורה, מי שקובע את המדיניות ואחראי לביצועה הוא אומנם השר, אך מי שמבצעים אותה בפועל הם חשב המשרד, היועץ המשפטי והסמנכ"לים למשאבי אנוש ולכספים, שאינם כפופים לשר ואינם מתמנים על ידו, נשמעים למעשה למרותה של צמרת האוצר במקרה הטוב ופועלים על-פי השקפת עולמם האישית ברוב המקרים. אנו נוהגים בצדק להתלונן על מפלגות שלטון שאינן נאמנות למצען והבטחותיהן טרם הבחירות, אך לא מבינים שהגורם העיקרי לתופעה זו הם פקידים בכירים שידם על ברז הכסף והביצוע בשטח, וכל עוד השקפת עולמם שונה מזו של השר הם נוקטים בכל השיטות המקצועיות שמאפשרות להם לטרפד את ביצוע המדיניות.

חקיקת חוק ממשל תקין

המסקנה: כדי לאפשר ממשל תקין המסוגל לבצע את מדיניותו כלשונה ודקדוקה, חייבת הממשלה החדשה ליזום חוק ממשל תקין הנהוג בכל העולם הדמוקרטי, לפיו שר מחליף את כל הפקידים הבכירים עם כניסתו למשרד וממנה מינויים מתאימים לרוחו, כולל גם חברי מרכז מפלגה (מה שהחוק אוסר עכשיו ובכך פוגע בעיקר בחברי מרכז הליכוד ובשרי הליכוד), ובתנאי שוועדה של בית הנבחרים בדקה ומצאה שכישוריהם מתאימים לתפקיד. אין שום סיבה בעולם ששר לא יוכל למנות פעילי מפלגה המתאימים לתפקיד בכיר מסוים, ומלבד הקיפוח האישי הנגרם למועמדים כאלה. יש כאן גם מגבלה המונעת מהשר לבצע כהלכה מדיניות שהוא האחראי לביצועה בפני הציבור. לשם כך יש להרחיב בחוק את מספר משרות האמון של שר (שכיום כוללים רק עוזרים, יועצים, מזכירה ונהג), כך שיכללו גם את חשב המשרד, היועץ המשפטי והסמנכ"לים המופקדים על ביצוע המדיניות וראשם - משאבי אנוש, תקציבים וכספים. ועדת הכנסת, שתקבל לצורך זה סמכויות ועדת חקירה, היא זו שתאשר גם אותם וגם את כל בעלי התפקידים הבכירים כמו הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה, במקום ועדת טירקל הנהוגה היום.

מינויים פוליטיים במדינות המערב

ארה"ב ורוב המדינות באירופה מהוות דוגמה קלאסית לשיטת ממשל בה כמעט כל השירות הציבורי מתמנה פוליטית על-ידי השרים, בפיקוח של בית הנבחרים המבטיח שכל מינוי יהיה גם מתאים מבחינה מקצועית, כאשר ההשתייכות המפלגתית היא יתרון (ולא חיסרון כמו בישראל), שכן אז יובטח שהמדיניות שקבע השר אכן תיושם במלואה על-ידי הפקידים הבכירים. בממשל הפדרלי האמריקני ממנה הממשל החדש 3,000 פקידים בכירים שאושרו על-ידי ועדת בית הנבחרים, והם מתחלפים אוטומטית בסוף הכהונה, גם אם הנשיא החדש מאותה מפלגה כמו קודמו. הבולטים הם ראשי משרדים ובכירים במשרדים ושופטים בבתי-המשפט הפדרליים. המינויים מתפרסמים מדי שנה בספר "Plum Book". בשנת 2003 למשל היו 6,722 משרות "במינוי שאינו תחרותי", היינו - מינוי פוליטי. ולא רק ארה"ב, גם בכל המדינות הדמוקרטיות הקלאסיות במערב אירופה נהוגים מינויים פוליטיים בהרבה או במעט, בראשם - בריטניה, צרפת ואפילו שבדיה הצדקנית.

לחשוף את השקר המקובל

יש לחשוף את השקר המקובל הזה בישראל לפיו מינויים פוליטיים (גם של אנשים מתאימים) נחשבים לעבירה פלילית, למרמה והפרת אמונים. אפשר במסגרת חקיקה מתאימה לנהוג כמו בארה"ב ובמערב אירופה, למנות פעילים פוליטיים שוועדת כנסת תוודא שהם מתאימים לדרישות המקצועיות, או כמו במערב אירופה, שם הפקידים הבכירים (המתאימים!) מתמנים על-ידי הנבחרים הפוליטיים. אם העם העניק אמון לקו פוליטי מסוים, הוא היה רוצה גם שהמדיניות שבחר תבוצע בפועל ולא תהיה רק על הנייר, ויש לאפשר זאת בחוק.