אלה המסיתים כנגד נתניהו בטענה שלא הצליח להרכיב ממשלה במהירות - הם האשמים בכך שהחרימו אותו ומנעו ממנו כל אפשרות להקים ממשלה אלטרנטיבית בלי החרדים. מעולם בחייה הפוליטיים של מדינת ישראל לא הסית מנהיג של מחנה אחד שהפסיד בבחירות נגד המחנה המנצח כפי שעשה לפיד המפסיד נגד בנימין נתניהו וזאת דווקא מן העמדה הבלתי-אידיאולוגית שלו תוך השמעת קריאות זעם של "פגיעה בדמוקרטיה" כביכול. תקופת ממשלתו של לפיד "הצטיינה" דווקא בכך שעל-פי נתוני השב"כ בשנת כהונתו נרשמו יותר פיגועים ביהודה ושומרון ונרצחו יותר ישראלים בשטחי מדינת ישראל ויו"ש מאשר בשנה שקדמה לה (ידיעות אחרונות יום ד' 28.12.22, עמ' 8). ברור לחלוטין שהטרור מרים ראש כאשר הממשלה משדרת חולשה - וזה מה שקרה בתקופת בנט-לפיד כאשר הערבים העוינים שואבים עידוד וכח ממשלה התלויה בסיעותיהם האנטי ציוניות. לולי ההסתה של לפיד המשתלח בטלוויזיה ובראדיו בחופשיות רבה באיומים כלפי נתניהו שעדיין "לא ראה שום דבר" ממה שיתרחש נגד נצחונו בבחירות - ספק אם טייסים היו חותמים על פטיציות ושופטים היו חורגים מן האתיקה המקצועית שלהם בפטיציה משלהם. הבוז הנשפך מכל כלי התקשורת כנגד נתניהו מנהיג המחנה הלאומי - מזכיר את אמרתו של וינסטון צ'רצ'יל - "כאשר אין לך טיעון טוב - לך ותגדף את פרקליטו של התובע" (ראה עמ' 2 CHURCHILL'S WIT,EBURY PRESS, 2009) דבריו המסיתים של לפיד כולם נאמרו בפאתוס צ'רציליאני אפייני, ומזכירים את האמרות צ'רצ'יל - רק בהיפוכן הקאריקטורי כגון "אין לי מה להציע - אלא דם, עמל, דמעות וזיעה" וכן את "אנו נילחם על החופים, ביבשה, בשדות וברחובות, על הגבעות - ולעולם לא ניכנע" (נאומו בבית הנבחרים 4.6.1940). כן, לפיד מזכיר את צ'רצ'יל - אבל במהופך, מעין צ'רצ'יל מזויף. הראשון התכוון למלחמה נגד האויב הנאצי האכזר - ואילו לפיד המחקה אותו משתמש בדמגוגיה ארסית נגד הציונות הלאומית שזכתה בבחירות כאילו שהיא (אנחנו!) אויב חיצוני. בל נשכח - זה רק לפיד ולא צ'רצ'יל. לדמוקרטיה הישראלית לא נשקפת שום סכנה מצד נתניהו והליכוד זה ברור לכל אדם בעל מצפון. הסכנה היא במיעוט שהפסיד בבחירות - ואיננו מוכן להשלים עם המפלה, על-אף שהיא תוצאה של דעת-הקהל. יתר-על-כן, המפלה של לפיד והשמאל היא גדולה יותר בהרבה מן הסטטיסטיקה היבשה - כי אצל היהודים שמדינה זאת הוקמה למענם מן האפר שהותירו כאן המוסלמים עם הכיבוש שלהם במאה השמינית - הרוב הלאומי ניצח באחוזים גבוהים מאוד על פני המיעוט היהודי בבחירות. אם לדבר ביושר - פירוש הדבר היחיד הוא שהציונות נצחה בבחירות האחרונות את הפוסטציוניות שבחרה להתחבר לסיעות ערביות שאינן מסכימות כלל לציוניותה של מדינת ישראל. שמעתי את דבריה של שופטת-בדימוס בתוכנית הראדיו של מר אייכלר בלילה של יום ג' 27.12.22 - שחתמה יחד עם עוד 77 שופטים בדימוס על פטיציה מוזרה ואנטי-אתית במפורש - כנגד הזוכים בבחירות - וכל זה למען הבג"ץ היקר להם - ולא שמעתי מפיה אף מילה על כך שהבג"ץ פועל בעניינים פולטיים בלי סמכות חוקית לכך, בלי בסיס חקיקתי ותוך הסגת גבול בתחומיה של הדמוקרטיה הייצוגית. זה כבר איננו בית משפט חסר פניות כי הוא מעדיף את דעותיהם האישיות של השופטים בנושאים ציבוריים. זהו עיוות משפטי הנוגד את שלטון החוק והדמוקרטיה הפרלמנטרית. זאת דמגוגיה חוגגת שאיננה יאה, אך היא משום מה מסייעת למחנה המסית של לפיד.