כמי שביצעה במהלך העשור האחרון מיתוג לעשרות ערים ומועצות מקומיות בפריפריה, אומנם ראיתי אצל רבות מהן שדרוג משמעותי באיכות החיים, המגורים, החינוך והתעסוקה, אולם דווקא משום כך אני סבורה שהאתגר המרכזי העומד כיום בפני הממשלה החדשה הינו לא רק חיזוק הפריפריה, אלא גם ובעיקר חיבור שלה למרכז הארץ. הפער שנוצר במהלך 74 שנות המדינה בין מדינת תל אביב ומרכז הארץ לבין הנגב והגליל הינו לא רק בשל המרחק הגאוגרפי, אלא גם פסיכולוגי ותודעתי. למרות ניסיונות בלתי נלאים של כלל ממשלות ישראל, אחוז התושבים בכ-80 אחוזים משטח המדינה הינו כ-20 אחוזים בלבד, בדיוק כפי שהיה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. מהלכים של עיריות ומועצות מקומיות בפריפריה הינם מבורכים ומעניקים פתרונות לאוכלוסיית אותם יישובים, אולם ראשי הערים והיישובים אינם יכולים לבדם לגשר על הפער ההיסטורי. הם זקוקים לתיעדוף ממשלתי, הן בתקציבים והן בהבנה שללא הפריפריה אנחנו הולכים לאבד את מדינת ישראל. נכון. יש בפריפריה גם לא מעט דוגמאות יוצאות דופן של ערים ומועצות מקומיות שעשו במהלך העשור האחרון, ובכלל, דרך יוצאת מן הכלל בשדרוג איכות החיים של התושבים, הקימו מערכת חינוך לדוגמה ומעניקים לתושבים סל איכותי ומגוון של שירותים שבהחלט יעורר קנאה בקרב תושבי המרכז. אולם, וזה אולם גדול, אם נבדוק אובייקטיבית, נמצא כי עדיין קיימים פערים גדולים בין מרכז הארץ לבין הפריפריה לא רק בחתך הסוציו אקונומי, אלא גם במערכת הרפואה, לא כל שכן בפערים הבלתי נתפסים ברמות מחירי הדיור. לטעמי ניתן ואפשר לגשר על פערים אלה שנוצרו במהלך השנים, אולם הכדור מונח לפתחה של ממשלת ישראל החדשה, המודעת מן הסתם לבעייתיות, כולל, במיוחד, לנושא חוסר המשילות המרתיעה מן הסתם צעירים ישראלים רבים ששקלו לעקור מהמרכז לפריפריה. הדרך הנכונה לכך תהיה באמצעות פעולה משולבת(!) בהובלת ראש הממשלה, כמבוגר האחראי ובשילוב כל המשרדים הנוגעים בדבר, האוצר, הפנים, השיכון, תחבורה, העבודה, החינוך, התיירות, הנגב והגליל.

נוסחת פלא

ראשית, חיבור הפריפריה למרכז בתחבורה ציבורית טובה, יעילה ומהירה, יקצר הן את המרחק הגאוגרפי ובמיוחד התודעתי, זאת תוך דגש על הקצאת משאבים לרכבת בין-עירונית מהירה. שנית, הפיכת הנגב והגליל למרכז בינלאומי(!) למחקר, הייטק וטכנולוגיה, הינו משימה בת-השגה, מה שיקפיץ וישדרג תוך שנים מעטות את מיתוג הפריפריה. גם כאן, כמו במקרה של התחבורה, הכל עניין של תקציב ותיעדוף. שלישית, דיור מוזל זה דבר טוב, אולם לא די בכך. שומה על מקבלי ההחלטות לשלב קידום מאות אלפי יחידות דיור מוזלות ומסובסדות על-ידי הממשלה, עם עירוב שימושים, משרדים, מסחר, בילוי פנאי וכו', מה שיהפוך את ערי הפריפריה לאטרקטיביות הרבה יותר ויהווה אלטרנטיבה ראויה לערי מדינת תל אביב. רביעית, בעבר הרחוק העניקו ממשלות ישראל תיעדוף לבעלי מקצועות חופשיים שעקרו לפריפריה, כולל הטבות מס משמעותיות, מענקי מקום מוגדלים למי שנשאר לגור בפריפריה יותר מחמש שנים וכן הלאה. לטעמי יש מקום להחזיר את ההטבות הללו ואף להגדיל אותן. חמישית, תיירות מהווה נוסחת פלא ששדרגה לאין ערוך אזורים נידחים בכל רחבי העולם. הפריפריה שלנו התברכה באינספור אטרקציות הן לתיירות פנים והן לתיירים מחו"ל. למשל, פיתוח תיירות מדברית בנגב, תיירות מרפא, תיירות לארץ הקודש וכו'. אלה אומנם קיימים גם היום, אולם מהווים ממש טיפה בים לעומת הפוטנציאל. שישית, גם אין לי ספק כי הקמת נמל תעופה בינלאומי בפריפריה, תייצר רבבות מקומות עבודה ותשדרג את הפריפריה למקומות אחרים לגמרי. אלה, לסיכום, רק חלק מהפעולות שממשלת ישראל החדשה תוכל לקדם כבר בשנים הקרובות ובכך להגשים את היעד הלאומי של חיבור מחודש של הפריפריה למרכז הארץ. הכל עניין של תיעדוף ותקציבים. וכמאמר חוזה המדינה "אם תרצו אין זו אגדה"!