כולנו צורכים תקשורת, במיוחד חדשות. יש מכורים יותר ויש מכורים פחות אבל כולם צורכים. כל הערוצים, רדיו, טלוויזיה, תחנות אינטרנטיות וכמובן רשתות החברתיות - כולם מלאים במידע על הפעולות נגד הרפורמה במערכת המשפט. מה זה מלאים - טוחנים לנו את השכל בלי הפוגה. אתה מחליף ערוץ רדיו, מזפזף בטלוויזיה והכל אותו דבר רק פרשנים אחרים. מארגני ההפגנות לא צריכים לקנות זמן פרסום. הכל ניתן להם חינם על מגש של כסף: מקומות, לוחות זמנים, הוראות הפעלה, הכול. ומעל הכל אתה לא יודע מה אמיתי, מה פייק ניוז, מה בדיוק רוצה הבעד ומה רוצה הנגד ולמה הבעד והנגד לא יכולים לדבר ביניהם.
ואני הקטן שרוצה קצת שקט, קצת הפוגה, מנסה לברוח לעולמות אחרים. יש כמובן ערוצי טלוויזיה לא חדשותיים אבל אינני יושב הרבה מול המסך גם בימים כתיקונם. יש גם ערוצי רדיו שאינם חדשות אבל שם אני תלוי במה שהם מספקים לי וזה לא תמיד מתאים לי. והנה נזכרתי שיש גם ערוץ יוטיוב למוזיקה. השתמשתי בו בעבר באופן מוגבל. עכשיו כשנמאס לי לחלוטין ממה שמציעים לי בערוצים הפופולריים חזרתי ליוטיוב. חזרתי לשפיות, יצאתי מהכאוס שמספקים לי הרדיו והטלוויזיה וחזרתי לעצמי. אני יכול לבחור מוזיקה לטעמי (הרבה מוזיקה קלאסית), אני יכול להאזין בלי להתעצבן, החדשות לא מנדנדות.
נכון, ההתעלמות שלי מהעולם לא תפתור את המשבר אבל המצב שבו שני הצדדים הולכים על סף התהום ומוליכים את המדינה לעברי פי פחת כשאין לי, האזרח הקטן, שום יכולת להשפיע על מובילי המאבק משני הצדדים, מביא אותי לנסות להתנתק. היוטיוב הוא מקום נהדר. חזרתי להאזין למוזיקה. חזרתי ליצירות אהובות שכבר מזמן לא שמעתי, חזרתי לעולמות קסומים שכמעט שכחתי שהם קיימים, חזרתי לקצת שקט.
ותודה ששאלתם. אני בעד תיקונים במערכת המשפט, תיקונים שגם אלו המתנגדים היום לרפורמה הודו לא פעם בנחיצותם. אולם תיקונים לא עושים בבליץ. חבל שתומכי השינויים לא למדו מאהרן ברק שעשה לכולנו בית ספר איך לבצע הפיכה משטרית לאט ובשקט. מעולם לא נעשתה רפורמה מוצדקת כל כך בשלומיאליות גדולה כל כך. ועדיין לא מאוחר לתקן.