המילה טלסקופ מעוררת בי תמיד תחושה מענגת, הרפתקנית ואפילו נוסטלגית. היא גם מחזירה אותי קצת אל התקופה המרגשת מאוד בילדותי ונעוריי שבה התחלתי להתעניין בחלל זרוע הכוכבים ובטלסקופים, המשמשים לצפייה בהם. אני נזכר בחלומות שחלמו האסטרונומים שכיוונו את הטלסקופים שלהם לעבר השמים וחווה לרגע את תחושת ההרפתקנות והמסתורין שהם חוו בהיותם תחת שמי הלילה זרועי הכוכבים, הממתינים לחקירה ולגילויים מסעירים. אז הנה כמה מילים על הטלסקופ:

הטלסקופ הראשון

טלסקופ הוא מכשיר המשתמש בעדשות, או מראות או הקומבינציה של שניהם, לצפייה בעצמים, ומאפשר לנו לראותם קרובים יותר. בצורתו הפשוטה ביותר הטלסקופ הוא צינור שבכל אחת מקצותיו עדשה מרכזת. השילוב של שתי העדשות המרכזות יוצר דמות מוגדלת של העצם הנצפה. אחד השימושים הנפוצים ביותר של הטלסקופ הוא צפיה בעצמים רחוקים בחלל. לא ברור מי המציא אותו אבל כנראה כבר ג'מבטיסטה דלה פורטה, מלומד, מדען ומחבר מחזות איטלקי פיתח מעין טלסקופ חלש במחצית הראשונה של המאה ה-16. הטלסקופ הפרקטי הראשון הומצא בהולנד בתחילת המאה ה-17 על-ידי שלושה הולנדים באופן בלתי תלוי זה בזה. אחד מהם, האנס ליפרסהיי הוא האיש הנחשב לממציא הטלסקופ משום שהגיש ראשון בקשה לרישום פטנט עליו, שנקרא "מכשיר לראיית דברים מרוחקים כאילו הם קרובים". מכל מקום, הטלסקופים הראשונים הגיעו לשוק כבר בשנת 1604. גליליאו גליליי שמע על הטלסקופ ובשנת 1609 בנה גרסה משלו למכשיר, ובאמצעותו קיים את תצפיותיו בגרמי שמים. מאחר שהבין את חשיבותו הגדולה של הטלסקופ לתצפיות בשמים, הוא השקיע הרבה מאוד לבניית טלסקופים משופרים, שהדמות המתקבלת בהם תהיה בהירה וחדה יותר. לצורך כך השתמש בזכוכית משלו ובעיבוד עדשות בעצמו. באמצעות הטלסקופ גילה גליליאו תגליות רבות. אחת מהן היא שפני הירח מחורצים בהרים ועמקים, בדומה לפני כדור-הארץ וששביל החלב הוא למעשה אוסף עצום של כוכבים. תגליתו המרכזית הייתה גילוי 4 ירחיו של צדק, שפרסומה עורר התנגדות עזה כלפיו מצד הכנסיה. לפעמים אני מנסה לדמיין לעצמי את גליליאו מפנה לראשונה את הטלסקופ הפרימיטיבי שלו אל שמי הלילה האפלים וזרועי הכוכבים ואת התרגשותו אז.

שׁוֹבֵר מול מחֲזִיר

טלסקופ שובר אור הוא טלסקופ בעל עדשה מרכזת לאיסוף האור, הנקרא עצמית, ועדשה שדרכה משקיף המתבונן בעצמים, הנקראת עינית. העצמית צופה בעצמים אליהם היא מכוונת והיא הרחוקה יותר מעין המשתמש. הטלסקופ של גליליאו היה טלסקופ שובר אור. טלסקופ מחזיר אור, לעומת זאת, הוא טלסקופ שבו מראה לא מישורית משמשת כעצמית. אייזק ניוטון הוא שבנה את הטלסקופ מחזיר האור הראשון, בשנת 1668. הטלסקופ מוכר גם בשם טלסקופ ניוטוני. כמעט כל טלסקופי המחקר הגדולים היום הם מחזירי אור. אחת הסיבות לכך היא שבטלסקופ שובר אור קרינות באורכי גל מסוימים נבלעות בעדשה ואילו בטלסקופ מחזיר אור זה קורה פחות. עוד סיבה היא שייצור עדשה קשה יותר מייצור של מראה עבור טלסקופ מחזיר אור. כמו-כן, עלותו של טלסקופ מחזיר אור קטנה משל טלסקופ שובר אור עקב העלות נהמוכה יותר של ייצור מראות בהשוואה לייצור עדשות.

רדיו טלסקופים

הטלסקופים שתוארו למעלה הם טלסקופים אופטיים, טלסקופים המשתמשים בקרינה נראית. במאה העשרים נוסף למשפחת הטלסקופים חבר חדש - רדיו טלסקופ. זהו מתקן הצופה בעצמים באמצעות קרינת רדיו הנפלטת מגרמי שמים בחלל. טלסקופי רדיו משמשים לחקר כוכבים וגלקסיות. בדרך כלל הם מופיעים כצלחת או כמערכים של כמה צלחות. כל צלחת כזו היא אנטנה לקליטת שידורי רדיו מהחלל. טלסקופי רדיו משמשים גם לנסיונות לקליטת אותות תבוניים מהחלל ולמעקב אחרי חלליות רחוקות. הרדיו טלסקופ הראשון ששימש לקליטת אותות מהחלל נבנה על-ידי קארל ינסקי ב-1931.

וגם בחלל

האטמוספירה מפריעה לתצפיות טלסקופיות. לכן, החלל הוא המקום האידיאלי להצבת טלסקופ, עקב היעדר אוויר בו. טלסקופ חלל הוא טלסקופ הממוקם בחלל. כיום קיימים טלסקופי חלל רבים שהידוע שבהם הוא טלסקופ החלל האבל המקיף את כדור-הארץ בגובה של כ-600 קילומטרים. טלסקופי חלל מאפשרים צפיה בשמים ללא פיזור אור וללא בליעת אור על-ידי אטמוספירת כדור-הארץ, ומבטלים את הסטות האור הנגרמות בעת חדירת האור לאטמוספירה. הם גם אינם סובלים מ "זיהום אור" המפריע לטלסקופים ארציים (זיהום אור: עודף אור המגיע ממקורות אור מלאכותיים ומפריע לפעילויות שונות בכדור-הארץ ובמקרה זה לפעילותם של טלסקופים). טלסקופי החלל גם מאפשרים צפיה רציפה בשמים עקב שהותם הקבועה בחושך, יתרון שאין לטלסקופים הארציים, הנמצאים בחושך רק בשעות הלילה. הם גם מונעים את הצורך להתחשב באילוצי מזג אוויר.